על כיסא נצרים עם
רגל חורקת,
אני סופרת את העונות,
הדודנים לא באים,
הזמן כן.

בין שני עיתונים ישנים,
אני שומרת את המכתב ההוא,
שהגיע בטעות,
והיה עם כתובת
שגויה.

בחורף, הציפורים שותקות איתי,
אני כצפור על חוט חשמל,
בקיץ, הן צועקות
עודך כאן?
עדיין?

השלט הישן בכניסה מזמן דהה,
כמו זיכרון של העיירה,
שפעם הייתה לי בית,
ועכשיו היא כמו גלויית נוף
בלבד.

יש לי מחברת מלאה בשמות,
של אנשים שכבר אינם,
וכל לילה אני מוחקת אחד,
כדי שלא להתבלבל,
אם אקום גם מחר.


יש לי מחברת מלאה בשמות, של אנשים שכבר אינם,
וכל לילה אני מוחקת אחד.
https://youtu.be/jpyCZMbRXSE
אני קמה בעשר,
מוזגת תה שכבר ידע קיץ וחורף,
ומדברת עם העציץ,
שלא מתווכח,
ומסכים איתי תמיד.

יש לי מחברת מלאה בשמות,
של אנשים שכבר אינם,
ואני מוחקת אחד,
וזה רק,
אם אקום גם מחר.

רק אם אקום גם מחר.