לְאָן נֶעֱלַמְתְּ, אָחוֹת?
הָרַגְתִּי חֲזִירִים.
וְאַתְּ?

לְאֵשֶׁת יַמַּאי אֶחָד
הָיוּ עַרְמוֹנִים בְּחֵיקָהּ.
נִשְׁנְשָׁה,
נִשְׁנְשָׁה,
נִשְׁנְשָׁה.
"תְּנִי לִי אֶחָד," אָמַרְתִּי לָהּ.
"לְכִי, מְכַשֵּׁפָה!"
צָעֲקָה הַשְּׁמַנְמַנָּה
זוֹ שֶׁנִּיזּוֹנָה מִשִּׁירַיִם.

בַּעֲלָהּ הִפְלִיג לְחָאלֶבּ,
קַבַּרְנִיט בָּאנִיָּיה "טִיגְרִיס".
וַאֲנִי?
אָטוּס לְשָׁם
בִּכְבָרָה,
כְּעַכְבְּרוֹשׁ  לְלֹא זָנָב.

אֶעֱשה זֹאת !
אֶעֱשה זֹאת !
אֶעֱשה זֹאת !

אֶתֵּן לוֹ רוּחַ.
וְעוֹד אַחַת.
כָּל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם אֶצְלִי,
בְּכַף הַיָּד.
יוֹדַעַת אֲנִי לְאָן הֵן נוֹשְׁבוֹת
כָּל אַרְבַּעַת הָרוּחוֹת.

אֲייַבֵּשׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ קַשׁ.
לֹא יִישַׁן בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.
עֵינָיו לֹא יֵעָצְמוּ.
כְּנִדּוֹן לִפְנֵי תְּלִיָּה.

תֵּשַׁע כָּפוּל שִׁבְעָה לֵילוֹת
יְדַלְדֵּל,
יִתְייַבֵּשׁ,
יִתְעַנֶּה.
אַךְ סְפִינָתוֹ לֹא תִּטְבַּע
רַק תִּטַּלְטֵל
מִסְּעָרָה אֶל סְעָרָה.


מתוך המחזה מקבת של שייקספיר