אחרי הגירושין, קרמיט החליט לגדל שפם.
הוא הסתגר בחדרו וסרב לצאת להתרחץ או לאכול מרק זבובים.
הוא ישב מול הטלוויזיה ומדי פעם שלח לשון ללכוד זבוב תועה
שהסתובב בסירחון שם.
אחרי כמה ימים כאלה, נפרצה דלת חדרו ובפתח עמד פוזי הדוב.
"כן?" שאל קרמיט בדכדוך מסוים, "מה אני יכול לעשות בשביל הכוכב
שלי...?"
פוזי הזיע ואפשר היה לראות את זה כי הפרווה שלו נצצה.
"אתה יכול לצאת מהשטויות שלך ולבוא לעזור לשאר החבובות", ענה
פוזי.
"אין לי כוח, תסתדרו במופע בלעדיי".
פוזי התעצבן, הרים את קרמיט ביד אחת מהצוואר שלו והצמיד אותו
בכוח לקיר.
"נו, פוזי הפחדן סוף סוף גידל ביצים", חייך קרמיט מתחת לשפם,
"מה כל כך דחוף שהשתמשת באלימות?"
"גרושתך... מיס פיגי... תובעת אותי ואת מופע החבובות על הטרדה
מינית", בכה פוזי ועזב את קרמיט, "היא טוענת שהטרדתי אותה...
ואתה מכיר אותי, אני מטריד רק עוגות קצפת..."
"תירגע, ידידי", חיבק קרמיט את פוזי, "זה רק סיפור נואש של
חזירה ממורמרת".

- הסוף -

הערה: אני יודע שרוב הנשים שמתלוננות על הטרדה מינית צודקות.
יש כאלה - מיס פיגי ביניהן - שהן חזירות ממורמרות, אך הן אינן
הרוב. נא לא להציף אותי בתגובות על היותי מיזוגן...

יצא בהוצאת א.ד.נ.מ