מתוך אפלת לילה נפער עלתה וקרמה צלמית תבנית גופך.
אימא.
מלבינה בעורך החיוור וקטיפת תחריכייך.
ניכרכתי בך ואת נשאתיני אל בית קבורתך,
ושם נפערת.
חדרתי לתוכך מבלי להסתתר,
כך על אבן מצבתך הקרה,
ואת נעלת את רגליך על מותני פעורה כולך ולחשת:
בני אנא שגלני נא.
שפכתי בך את זרמתי,
כמו היה נוזל חיים.
להחיותך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.