אחרי שאימא מתה ממחלת לב קשה, היה עצוב וקשה בבית. רוב הזמן
היה שקט, אבל כל הזמן היה נדמה שמנגינה עצובה נמשכת ברקע. אבא
היה בוכה הרבה בלילות ונרדם בשעה מאוחרת. את הבכי הסתיר
מהילדים ככל שיכול. בבקרים היה מטפל היטב בילדים ונותן להם
הרבה אהבה ודאגה.
אבא לא מצא אהבה חדשה, אף שכל כך השתוקק אליה. בלילות חלם על
האישה המושלמת. הילדים הרגישו בעצב שלו, שתקו וניסו לנחם אותו
ולא הצליחו.
ערב אחד, לקראת הלילה, אבא אמר שהוא צריך לצאת. הילדים שאלו
אותו לאן הוא יוצא. הוא שתק רגע, עשה פתאום פרצוף רציני ואמר:
"לצוד".
הוא נעל את המגפיים הענקיים הישנים שבמרפסת, לקח פנס, את החץ
ואת הקשת שלו ויצא לאט לאט. הוא הלך בבוץ והשאיר עקבות ענקיות.
אז הגיע ליער הגדול, שלושה קילומטר ליד הבית. הוא חיפש חיה
לצוד, ואף חיה לא הופיעה. גשם פרץ פתאום, והוא התחבא בין
העצים. העצים היו מאוד מפותלים זה בזה. הפנס נכבה לו. נגמרה
הסוללה. הגשם נפסק, והוא הלך עוד ועוד ביער ולא מצא את כיוונו.
הלילה כבר ירד, והוא אבד בדרך. הוא הלך עוד ועוד, בתקווה למצוא
מוצא. הוא לא ידע מה הוא עושה. בחצות, כשהיה במקום לא ידוע ולא
ברור, שמע פתאום בתוך השקט המוחלט מנגינה יפה בוקעת ממקום
רחוק. המנגינה נקלטה מהר והיטב בראשו, והוא הלך אחריה כמו אחרי
קסם. כעבור עשרים דקות, ראה צריף קטן וישן ואור אדום קטן מאיר
ממנו. כשהתקרב אליו, אישה זקנה מאוד יצאה לקראתו מהצריף
והזמינה אותו להיכנס.  
הוא נכנס לצריף, קצת חושש, והתיישב. הזקנה הכינה לו תה חם
וכיסתה את גופו בשמיכת פוך. הוא זכר את המנגינה כבר בעל פה,
כמעט בתת ההכרה. אחר כך סיפר לה שאבד ביער, והיא אמרה לו שהיא
יודעת את הדרך החוצה מהיער. הוא הודה לה ויצא בברכתה. אחרי
שהלך כמו שהורתה לו, והמנגינה מתנגנת בראשו בלי הרף, הגיע
ליציאה מהיער. היה מאוחר מאוד, והוא היה עייף. הוא הסתכל למעלה
וראה ירח מלא מאיר לו את הלילה. המון כוכבים נפרשו בשמיים.
לאורם ראה פתאום אישה יפהפייה. היא הסתכלה עליו בסתמיות כמה
דקות. באופן אינסטינקטיבי אבא התחיל פתאום לשיר את המנגינה,
ולא הפסיק במשך הרבה זמן. היא הקשיבה מוקסמת, ואחר כך קמה
אליו, אמרה "זה יפה" והציגה את עצמה. אבא הציג את עצמו בלחש,
מתרגש. הם נרדמו עד הבוקר. כשהגיע הבוקר, הלכו מסביב ליער עד
שהגיעו לבית המשפחה. הם התנשקו ואחר כך התחתנו ונשארו ביחד כל
החיים.
אם פעם תלך אי שם ביער ההוא, תוכל לשמוע את המנגינה היפה מרחפת
באוויר, בכל האזור, כמו זיכרון.