צילה הייתה לפעמים מתפרצת בצעקות על כך שבעלה צבי לא מודה לה
בכנות כשהיא עוזרת לו. צבי היה מתגונן ואומר לה שהיא מדמיינת
את זה. אז הייתה אומרת שלא תוכל להיות אתו כך. " די", היה עונה
לה בעלה, "עזבי. יהיה בסדר". אז היה הולך לחדרם לנוח. לא היו
להם ילדים.
בכל יום שלישי בבוקר, צילה נסעה לשיעור יוגה. מורת היוגה סוניה
הייתה לבושה שמלה פרחונית גדולה מוכנסת היטב בתוך חולצה
אוורירית. היו לה עיני זהב. לצילה לא היו כמעט חברות בשיעור
היוגה, ומיעטו לדבר אתה. צילה הייתה מחכה בעצבנות לסוף השיעור,
והתלמידות לא הבינו למה ומה קורה לה.
אחרי השיעורים הייתה צילה נשארת עם המורה סוניה ומשוחחת אתה.
אהבה ללמוד ממנה את חוכמתה. סוניה הייתה אומרת שהקרבה הנפשית
האינטימית ליוגה, בגוף ובנפש, עוזרת להתחבר להרמוניה המחזורית
של היקום. סוניה ידעה על אסטרונומיה ועל היקום ולפעמים סיפרה
לצילה על זה. מדי פעם, היו צילה וסוניה נוגעות זו בזו, מתלטפות
ומתגפפות בהנאה. כשהיה קשה לצילה, סוניה חיבקה אותה. פעם סוניה
הציעה שיתנשקו קלות, אפילו לשנייה, אבל צילה אמרה שהיא לא
מסוגלת לזה אבל מעריכה את ההצעה. חשבה שלא טוב להתקרב מדי
לאנשים, בעיקר לא לאנשים חצי זרים.
צילה, שבעבר נראתה רוב הזמן עגמומית ועצבנית ולא דיברה הרבה עם
אף אחד, הייתה חוזרת לאחרונה הביתה משיעורי היוגה בחיוך רחב.
זה שימח את בעלה צבי אבל לא שאל אותה לסיבה אלא הרגיש שזה סוד
שלה ויפה לשמור אותו כסוד. צילה הייתה אומרת לו שצריך לקרב את
האינטימיות ביניהם, בגוף ובנפש, כדי להתחבר להרמוניה של העולם
הנפלא הזה. דבריה שימחו אותו והיה מחבק אותה חזק. הם כמעט לא
רבו.
כעבור שנתיים, צילה עזבה את שיעור היוגה. במשך השנים הבאות
צילה חלתה כמה פעמים בחורפים, וצבי שהה אתה שעות, הכין לה תה
חם ודאג לה יותר מתמיד.