הבן שלי נלחם בעזה,
אני נלחם בתוך עצמי.
החוץ בוער, הלב מפחד,
בין גבול לבין דמע חרישי,
כולנו בתוך אותו שדה.

החתן שלי נושא רובה,
אני נושא תפלה כל יום.
הקרב אינו תמיד שווה,
יש לוחם בדם ויש בחם
של דמעה, של מחשבה.

המלחמה בי לא פוסקת,
היא בין פחד לאמונה.
אבל כל עוד הנשמה שותקת,
אני בוחר בדרך הישנה, של תקווה.

אני בין קירות של בית רועד,
הם בתוך מנהרות חולשות.
כולנו רודפים אחרי יעד,
שלא ייקח לנו את הנשמות
ולא נישאר ריקים.

המלחמה שינתה פנים,
אך לא הפסיקה אף פעם.
היא גרה אתנו, בכול מין,
חייה בלב, בדם, בשם,
שקורא למשהו להחזיק.

ואני, כמו אברהם, יצאתי,
מן הבית אל הלא נודע.
כל העולם מאחורי הותרתי,
רק אלוהים נשאר, והיד נוגעת,
באמת שלא נסוגה.

המלחמה בי לא פוסקת,
היא בין פחד לאמונה.
אבל כל עוד הנשמה שותקת,
אני בוחר בדרך הישנה,
בדרך של תקווה.

המלחמה בי לא פוסקת,
היא בין פחד לאמונה.
אבל כל עוד הנשמה שותקת,
אני בוחר בדרך הישנה,
בדרך של תקווה.

של תקווה.

המלחמה בי לא פוסקת,
היא בין פחד לאמונה.
https://youtu.be/33swH3XWT88