ראיתי שדה בר,
לא נטוע, לא נחרש,
נושא את קצב ליבו,
מסרב להסתדר לשורות.

לא הייתה בו דרך,
רק שביל שאומר,
כאן הלכו כבר קודם,
ובו משבי רוח
שהאירו דרך, מהיכן להתחיל.

ובין להבי צמחי השדה,
שקט ובו מנוחה,
כוחו בו, נצור.
כמו מים על אבן,
חודרים וחוזרים עוד פעם,
עוד טיפה,
עוד ניסיון לחשוף
את מה שטמון בה.

הסתכלתי,
ולא ידעתי אם זו אהבה?
געגוע?
הרי מעולם לא הושג.
אולי זה רצון להפשיט
את הסלע מעורו הקשה.
ופשוט עמדתי,
מול יופי שאין לקטופו
או לגעת בו משהו.

רק פגשתי עצמי,
בין גבעולי ליבי העקום,
ברוח צלולה,
בזה שדה הפרא,
לא הסכים
שיכירו בו כלום.

רק פגשתי עצמי,
בין גבעולי ליבי העקום,
בזה שדה הפרא,
לא הסכים שיכירו בו כלום,
עמדתי מול יופי שאין לקטופו.

יופי שאין לקטופו.


ראיתי שדה ובו משבי רוח,
כוחו בו נצור.
https://youtu.be/QKS2WRnLQ8o