יום אחד, אחרי שיחה מרגשת וטעונה במיוחד בטלפון, הוא הבין
שהדודה אריאלה, לאט אבל בטוח, הפכה להיות הכי אהובה עליו
בעולם. אם היו שואלים אותו כמה שנים לפני אותה שיחה, הוא לא
היה מאמין שזה יקרה (כי אז הוא הרגיש הפוך).
מכיוון שהוא מבין שהיא מתנגדת לכך, הוא לעולם לא יקרא לה בקול
רם (לא בכוונה לפחות, פעם אחת הוא התבלבל) במילה שמתחילה באות
א', ממשיכה באות מ' ונגמרת באות א', אבל בלב הוא יקרא לה ככה,
כי שם זה עניינו הפרטי. והוא יודע שעמוק בלב היא אוהבת אותו
כאילו היה עוד בן שלה וזה מה שחשוב. היא הבנאדם שהכי פחות
ישפוט אותו ותהיה שם כמשענת עבורו.
פעם, כשהתנהג כפרא אדם בדיור המוגן שבו הוא מתגורר, התקשרו
אליה ובצדק - והעבירו אותה אליו בטלפון.
"איליה", היא אמרה, "אני לצידך לא רק כשאתה בסדר, אני לצידך גם
כשאתה לא בסדר".

החוויה הדתית שהוא חווה ממנה, מתווכת עבורו דרך שיעורי הקבלה
שהיא לקחה.
אישית היא התחזקה בדת, אבל כשהוא מבקר אצלה היא מכינה לו את
הסנדביץ' הלא כשר שהוא אוהב.
גם הוא מאמץ לעצמו (אחרי סלקציה קפדנית) חלק ממנהגי הדת, ככה
שיותר הוא לא יכול לטעון שהוא מתחזק רק מבחינה תרבותית, הוא
מתחזק גם בדת.
לעומתו, אחרי תקופה ארוכה בדת, נהיו לדודה אריאלה ספקות לגבי
הממסד הדתי וכך הם נפגשו באמצע.

הדבר היחידי שהם חולקים לגביו בדעה שונה באופן מהותי, הוא נושא
השבת. בנושא הזה אפשר לומר שהיא מחזיקה בדעה לפיה כל מעסיק
יבחר ביום חופש לפי מצפונו. בעיניו זה בסדר, בתנאי שמי שעובד
בשבת עושה את זה מרצונו.
בעיניו השבת היא מאורע אנרכי ונפלא, כי אם בדרך כלל מודדים
אותנו לפי כמה שאנחנו חרוצים, בשבת המצטיין ביותר הוא זה
שמתבטל יותר.

באחד הימים, העביר את עצמו קורס מזורז באמונה, כשהחבר'ה ממרכז
התעסוקה בכפר גלים הלכו אתו לחדר האוכל. נאור המדריך הוביל
אותם - והכריז שבכפר גלים יש שטרות של 100 ושל 200 ש"ח על
הכביש.
הוא לא ראה כלום מזה ובאותו רגע החליט שהוא עושה סוויץ' במוח.
"אני מזמן לחיים שלי כסף", אמר בחיוך רחב, "הכול בחיים שלי
מושלם ולא חסר לי כלום - רק כסף חסר לי".
באותו הרגע נאור הצביע על שקל 1 שמצא בכביש - ונתן לו להרים את
השקל. הוא חייך כלפי מעלה ונתן את השקל לאיריס ידידתו הטובה
ביותר (חוץ מהדודה)...