לא מתוך גאווה תשוב ללכת,
אלא מצמא לגעת באור,
כשתניח רגל על קרקע זרה
ותרעד,
דע כי הדרך נפתחת
לאט.

לא תעמוד לבדך מול הרוח,
יהיו קולות, שקטים ונאמנים,
אחד ייתן כתף, אחר יד,
ואולי רק מבט
שיאמר: אני מבין, אתה לא
לבד.

תיפול? אולי.
אבל איש לא ישפוט אותך,
לא ימדוד את גובה הנפילה,
אבל ישמח אתך בכל
פעם שקמת
אף שיכלת להישאר
למטה.

יש ידיים שאין רואים אותן,
אך הן אוהבות כחום השמש.
יש חיבוק שאינו חונק,
אלא נותן לך מקום
שלא דוחק אותך החוצה.

והלב, שזכר רק מום וצל
ילמד לצייר מחדש את צורתו.
לא על פי מה שנלקח,
אלא לפי מה שהופקד בו
מאז ומעולם.

כל יום,
תשקול אם להישאר כעפר
או תבקש להיות כזרע,
שרק נובט.

וכל לילה,
תבחר אם לקונן על רוחותיך
או לפנות להן מקום,
שינשבו דרכך.

ואל תתבייש אם עייפת.
אל תתפחד אם נעצרת.
המסע לא נמדד באורך הדרך,
אלא באומץ לצעוד
שוב.

כל יום,
תבקש להיות כזרע,
שרק נובט.

וכל לילה,
תבחר לפנות את רוחותיך,
שינשבו דרכך.


כל יום,
תשקול אם להישאר כעפר,
או תבקש להיות כזרע, שרק נובט.
https://youtu.be/rrG1E9pEkXc