בפאתי מזרח בזמן שקצות האור נמסים,
אני נושא בקרבי רגעי עדינות שברירים,
בעוד הרוח הקלה לחש משמיעה ומלטפת,
כעלי שלכת שנעים בזרם נחל קטן בשקט.

ליבי פוסע בשבילי ערפלי חלומי הנסתר,
אשר שם הזמן כבר הפסיק להתרוצץ, נעצר,
חלום שב וחוזר, בו אין צרך להיאחז, או לברוח,
רק להיות, פשוט להיות עכשיו, כאן, בנוח.

בא והולך, מתרחק כמו עננים רכים בשמיים,
נמס זכרונו בין אצבעותיי כמו חול כמו מים,
אבל בי חומו, ריחו, שנושאים אותי, זה נשאר,
אל המקום שבו הכול התחיל, כבר מזמן בעבר.

לא שוכח, לא מצטער, נגיעות הזיכרון אני שומר,
משם את אור רכותה עדינותה של הנשמה נוצר,
אור של שקט, נחת שמרחף בתוכי, מבין המילים,
וכששוב מתגלה בי ופותח את הדלת שבפנים.

הדרך הרחבה, מתחילה ומתפתלת בלתי נראית,
כל צעד הוא יחיד, מוצא את עצמי רק עכשיו וכעת,
עוד מעיין נובע בי, עוד נחל זורם בפנים,
שקט ונקי, עוד חלום קטן שמאיר את הלב,
על ידו זורח ליבי.

הדרך הרחבה, מתחילה ומתפתלת בלתי נראית,
כל צעד הוא יחיד, מוצא את עצמי רק עכשיו וכעת,
עוד מעיין נובע בי, עוד נחל זורם בפנים,
שקט ונקי, עוד חלום קטן שמאיר את הלב,
על ידו זורח ליבי.

ועל ידו זורח ליבי,
ועל ידו זורח ליבי.


אור של שקט, נחת שמרחף בתוכי, מבין המילים,
וכששוב מתגלה בי ופותח את הדלת שבפנים.
https://youtu.be/xGZt8N3v0c0