בין קירות הלב, רחשי כאב
נשמה מדממת, באפלה
מתפתלת
סבל שלא נגמר, כמו נהר זועם
ששטף את הים, והטביע את השקט

אור חלש שובר את החושך
אך הדמעות נופלות, כטל על הדשא
הלב מתכווץ, כמו ניצן ללא שמש
עוטף את העולם ברוך
אמרו לפני
יש סדק בכל
וכך חודר האור

הסובבים, מבטיהם כמו מראות
עדים לפצעי, לרוחי המיוסרת
לדמעות
אך אין ברירה, עליהם אני דולפת
רוצה לרפא, אך נאלמת

נדרשה לי תרופה, שקט בעמקי
כדי להרגיע את התודעה
שלא תפגע עוד באחרים
שישובו לראות אותי חיונית, מלאה

החלמה, אל תתמהמהי
רוצי אלי בבקשה
בואי אלי בלי זדון
ברצון
כדי שאוכל לאהוב, בלי לפחד
להשיב את החום
להאיר את הלב
ולחיות מחדש

יש לזכור
הכאב הוא חלק מהמסע
ואני לומדת להתרגל, לאט
כי בכל פעם שנסגר שער
נפתח חלון
מואר