האם יש טעם לכתוב שיר שאין בידו לשנות אלא רק להציג את המובן
מאליו?

לדעתי כן.

שיר שמציג את המובן מאליו, במיוחד כשהוא עושה זאת בכנות,
בפשטות ואולי גם באירוניה, יכול לשמש כלי בעל ערך: לתיעוד
היסטורי, להעלאת מודעות, ליצירת סולידריות והזדהות.
גם אם לרוב אין בכוחו של שיר לשנות או להציע פתרונות מעשיים -
די בכך שהוא מנכיח, מאיר ומעורר מחשבה.

הניסוח הפואטי מעניק מלבוש למה שנחשב מובן מאליו,
ומאפשר להתבונן מחדש במה שנחווה כבלתי נמנע, כאין-ברירה,
כנתון, ככוח חיצוני, או גורל;
מספק כר פורה לשיח פוטנציאלי על הקיום המשותף,
ומציע נחמה, שחרור ופורקן - לכותב ולנמען כאחד.

•
הטקסט שלעיל נכתב בעקבות תהיה שעלתה בי
לאחר כתיבת השיר 'הבסוף הארוך':
http://stage.co.il/Stories/537410085