לפני כמה שנים כתבתי את הסיפור "על החוף", שהוא "סיפור
צ'אטי".
שני גברים משוחחים ביניהם. גברים כי מן המפורסמות היא - רוב
"הנשים" בצ'אט הם גברים מתחזים.
הבאתי לידי שליטה נאה שלי ביצירת "סיפורים צ'אטיים".
צ'אט שיחה הוא סיפור. במיוחד שצד אחד מוביל את השיחה לכיוון
שהוא רוצה, בניית הפנטזיה, זאת ויותר מכך, "הקורא" קורא בזמן
אמיתי, ולא פחות מכך, הוא משתתף בעלילה ומשפיע עליה.
שמרתי בזיכרון שיחות כאלה ואחרי כן בעיבודים קלים כתבתי את
הסיפור.
ברגע שעיבדתי את הטקסט, ובשינוי גילו וכינויו ("הניק") הכינוי
שהיה למשוחח, הסיפור כבר יצירה שלי, ללא זכויות יוצרים למשוחח
המקורי, זאת מעבר לכך שהיה אנונימי שהיא היא מהות הצ'אט, השיחה
החסויה.
אין, אין מרחב תקשורת אחר בו יכולים משוחחים לתקשר בשיאים
חשופים. להעלות את הנועזות שבתשוקות ובפנטזיות שבדמיונם.
פנטזיות משולחות רסן, כיד דמיונם וכושר התבטאותם.
פנטזיה היא סיפור.
אמרה לי פעם גולשת שהייתה מנוסה ורהוטה בכתיבה, לכתוב "בא,
הוציא, הכניס, השפיך, הלך", הוא סיפור על זיון.
בגלל מילה אחת - 'השפיך'.
'בא הוציא הכניס הלך' הוא אכן סיפור, סיפור "רזה" והקורא רוצה
תיאור נרחב.
ההעצמה לאותו רגע חדירה והשתגלות מלאה המיוחלת לקורא מתעצמת
והולכת ונבנית במהלך הסיפור. כלומר בסיפור לא האקט עצמו הוא
חזות הכול אלא 'הדרך'. כיצד קרה. ובמיוחד באירוע המורכב מכולם,
אמא ובן מקיימים יחסי מין מלאים. בגילוי עריות.
המשפט האחרון הוא "טריק". הקורא הרי קצר רוח הוא רוצה את 'הבא,
הוציא, הכניס, הלך', וכאן כבר מזה שלושה עמודים והסיפור לו הוא
מחכה כפי שמסגרת במה חדשה אומרת 'ארוטיקה' עוד לא התחיל כלל.
המשפט הזה האחרון זורק לו פיתיון.
פיתיון גילוי עריות אמא ובן.
(לי אישית, כבר הביטוי גילוי עריות אמא ובן מעמיד לי, או שתי
מלים שהן החזקות להזקפה - השדיים של אמא שלי.)
נחזור לסיפור.
מי שיחפש "על החוף" בבמה חדשה זו הייתה הפתיחה:
שמתי הודעה בכללי:
'ב-1946 אמא הייתה בת 22 בצוות מורות ומטפלות בכפר נוער. יתומי
שואה הועלו לארץ בהיתרים מיוחדים.
בלילה שלפני פיזור הקבוצה הייתה בחוף מעין מסיבת סיום. ארבעה
נשארו ערים. שני בני 17, אחד בן 18 והיא.
עלתה מולי אישה כבת 35. ניהלנו צ'אט, או במילה לא מכובסת
"הסתייברנו", כלומר בשיחת אוננות.
השיחה הייתה טובה, אך במידה מסוימת הייתה איזו החמצה כיוון
שכששאלה "מהיכן אני יודע" (כיוון שתארתי בפירטי פרטים את אמא
נדפקת שוב ושוב בידי שלושה נערים), הייתי כבר נסער להשיב, אך
'היא' יצאה מהצ'אט והתשובה מהיכן אני יודע נשארה ללא מענה,
והוא סיפור כשלעצמו שממש דרש סט אוננות נוסף'.
(הסיפור הוא בסוג "המספר יודע כול"), הוא הסיפור להלן:
המשך הסיפור.
ב-1970, סמוך לסיום ההתשה בתעלה הייתי כאמור בטרמפיאדת
המטאורולוגית ורכב עצר.
מאמר מוסגר, אני ממושב בצפון. לא צפון עמוק (גליל עליון) אלא
"צפון לייט".
כבר בעל ניסיון בטרמפים וכמי שממילא בראש התור יכולתי להיות
בררן, כששאלתי "לאן" תשובת הנהג הייתה:
"אם אתה עד אזור עכו גג, אביא אותך עד הבית".
אמרתי מהיכן והא פתח את הדלת בתנועה מזמינה, "תעלה".
חייל נוסף עלה וירד בנתניה.
"מאיפה אמרת שאתה?"
"מושב גת העמקים", עניתי.
(שם קיבוצו של אורי ב-"הוא הלך בשדות" של משה שמיר. נוח לי
לבחור בשם הזה, עם חצי חיוך וקריצה).
היה רגע שקט ואז אמר:
". הייתה פעם במושב הזה מישהי..."
השתהה, והוסיף,
"הייתה משהו..." והשתתק, שתיקה של גבר המעלה באוב זיכרונו
חוויה מהעבר, ולי "נדלקו האנטנות". צליל נושא מיני היה באוויר.
אחרי שתיקה קלה הוסיף, "להיזכר... היא הייתה הזיון הראשון שלי.
בלילה בחוף, והיא הזדיינה איתי ועם עוד שניים."
אמרתי היה צל מיני? והינה הגבר אומר את מילת המילים -
'זיון...' ברביעייה... יש יותר מיני מזה?
הייתי חייב לשאול כדי לעודד אותו להמשיך ולהיפתח,
"ת'זוכר ת'שם שלה?"
והוא אמר, " ------- (השם שמור בידי הכותב. י.באג).
הוא השתתק ואני כמעט קיבלתי דום לב.
היטיב הקורא לנחש.
השם היה שמה של אמא שלי.
ההלם התחלף בתחושת רגע גירוי אפל אפל. הבלתי נתפס קם ועומד
ונוכח כצל כבד ופרוש. אני חייב לדעת, ואמרתי:
"אתה לא יודע כמה פגעת בול. כולנו בתיכון התחרמנו ממנה."
"תספר?"
'כולנו בתיכון' היא אמירה עקיפה אם גם לא שקרית (ולא שלא ידעתי
שחברים שלי בוהים באמא תמיד, אלא שזה כבר רקע לסיפורים
נוספים), [(1) - אולי אגיע לניתוח מוטיב 'חבר מזיין את אמא'],
השתמשתי בו בסיפור "חבר מביא חבר".
(1) הערה, חבר מזיין את אמא זו "הטמרה". הבן מוטמר בחבר. זו
עוד דרך לגירוי האסור לפרוץ החוצה מעל חומות ההדחקה ולהתפרץ.
אמרתי למעלה 'אמירה עקיפה', כי אני הייתי הראשון שבהם.
אמא תמיד חרמנה אותי.
כבר כילד בן תשע הייתה "סקרנות", היה נדמה אז כסקרנות אבל
הייתה משיכה. מה יש לה שם תחת החולצה שבולט, מלא, גדוש ממש.
שכשהיא מחבקת, החזה מורגש רך וקשה בו זמנית.
השדיים.
השדיים של אמא.
עכשיו שכתבתי כך, הזדקרה לי זקפה.
הכלל הראשון בכתיבה ארוטית - <הכותב חייב להיות בגירוי בזמן
הכתיבה, שיא גירוי הוא אוננות תוך הכתיבה>. באזהרה , לנסות
ולהימנע מגמירה, שלאחריה יאבד אותו מנוף כתיבה.
(וזה מה שאני עושה עכשיו. אייקון סמאייל), כשהרציו הוא "אם זה
מעמיד לכותב, יעמיד גם לקורא".
אמרתי הייתה שתיקה והייתה השאלה/בקשה שלי והוא אמר:
"לספר..? זו שיחת גברים."
לא ידעתי מה הכוונה אבל דוק נועזות של דבר חריג היה שם, והוא
הוסיף:
"זו שיחה ששני גברים לא מתביישים. אני אספר... אולי כדאי
שנעצור להפסקה ונהיה נינוחים בבית שלי. אני גר בחדרה, זה
ארבעים דקות מהמושב שלך".
הייתי יצור מיני מאוד, חושני ונועז במין, והייתה לי תחושה
עמומה 'ששיחה' כזו כבר הולכת או משיקה או ממש נכנסת לתחום
הומואיסטי, ולא נרתעתי. בטחתי בעצמי שלא מדובר בסוטה שלך תדע
מה יקרה אתו מאחרי דלת סגורה. הדחף לשמוע על אמא מזדיינת גבר
על החשש, ואולי שניהם אף הגבירו אחד את השני.
הגענו לבית, נכנסנו והוא שאל מיד:
"נשתה קפה או שתיה קרה?"
אמרתי "קרה."
הייתי מלוהט.
הוא אמר "מעולה, תרגיש נוח, ת'שב שמה, על הספה."
התיישבתי והוא יצא לחדר סמוך, כשאני בקושי לוגם מהקפה השחור
והמתוק והסמיך, מפחד שהיד תרעד מההתרגשות, וכן,
גם חשש.
בזמן שנסענו אחרי ההצעה לעלות אליו, הוצאתי לאט בלי שירגיש את
המחסנית מכיס הירכית והכנסתי לעוזי שהיה מימיני, כלומר מרוחק
מטווח וזווית ראיה, לחוץ ביני לדופן הרכב ובמזל, בית המחסנית
היה כלפי מעלה. הכנסתי והייתי ממוקד. כי הרי בהכנסה הסופית
נשמע "קליק" הוא קול היאחזות "תפס המחסנית" הקפיצי.
את שני הסנטימטרים האחרונים לחצתי תוך שאני משתעל להסוות את
אותו קליק.
עכשיו ישבתי בצידה הימני של הספה כשהעוזי על הריצפה מתחתי
ומימיני.
אני חייב לציין ולהרחיב.
לא ידעתי אז מהי דריכות לפני אירוע הישרדות קיצונית, "פלייט
אור פאייט" ואני הייתי בו. לעלות לדירת גבר זר היה הימור
מסוכן, ופעלתי מונחה. הפעולה הנדרשת, 'האבטחה' הייתה העוזי
הטעון שמימיני.
כאן המקום לתת לגבר שאסף אותי לטרמפ שם, ובכך להימנע מהלעטת
האמירה הוא, הוא והוא.
גדי, כך שמו בסיפור.
במאמר מוסגר.
אחרי שכבר נסענו לקראת לילה לגת העמקים, אמר לי גדי,
"אתה כבר יכול להוציא את המחסנית".
נתן לי שניה לעכל, חוגג ניצחון קטן ואמר:
"אתה שוכח שגם אני הייתי קצין בקבע בצנחנים שעוד היו אז רק
גדוד 890. חושב שלא שמתי לב שהכנסת את המחסנית?"
עכשיו חייכתי כמי שכבר אין ביני לבינו מחיצות.
"שמוק," אמרתי ושלחתי את היד לגדי לחציו. תחת המכנס הזיין היה
קשוי.
ישבתי כך בצידה הימני של הספה וגדי חזר והביא אתו תמונה והציב
אותו כך שהיא מולנו על השולחן הנמוך,
"זאת היא". אמר, ואני אמרתי במאמץ,
"מוכרח לספר לך, יש לי ת'טלפון...(בגלגלי המוח כבר שוכתב
אליבי, 'כולם בכפר מכירים'
"אתה רוצה לטלפן אליה?"
הלכתי למכשיר הטלפון שבפינה וחייגתי. אמא ענתה מיד, ואמרתי,
"אני אצל אחד בשם גדי, שאומר שמכיר אותך".
הייתה רגע דממה ואמא אמרה בלחישה,
"שלא תעיז להגיד שאני אמא שלך. הבנת? הבנת דני? אני משביעה
אותך".
נשימה כבדה באפרכסת.
"ו... ודניל'ה, הוא איש לא שיגרתי."
הפניתי את השפופרת לגדי והוא לקחה.
הם דיברו מעט, שלי ברור שאמא היא זאת שהחניקה את השיחה. וממה
שקלטתי הייתה אמירה על מפגש שלהם בעתיד או בדומה לזה. כשסיים
התיישב לשמאלי לא רחוק ולא קרוב.
"ת'תמונה הזאת היא נתנה לי אחרי שש שנים מאז החוף. שש שנים
חיפשתי אותה עד שאיתרתי. היא הייתה צרובה בי. מצאתי אותה ובאתי
ושכבנו שוב. היא לא התירה לי ליצור איתה זוגיות כפי שרציתי
וממש התחננתי.. הייתי מאוהב בה נואשות. היה לה אז כבר תינוק
כאמא חד-הורית והשדיים שלה היו מלאים בחלב".
"כאילו... כאילו הזדיינתם כשהתינוק שלה בחדר?"
ונבהלתי מהאמירה שמא הסגרתי את עצמי כמי שידע שהעריסה שלי
הייתה בחדרה שהיה אז יחיד בבית. שני חדרים נוספים הוספו מאוחר
יותר.
והוא אמר:
"כן, אחרי הזיון השני התינוק בכה והיא הביאה אותו והניקה אותו
לידי. שמתי את הפה על השד השני ושנינו התינוק ואני ינקנו ממנה.
היא גמלה אותו והשכיבה ואז שכבנו שוב. אני זוכר ששאלתי את עצמי
אם זה עושה משהו לתינוק שאמא שלו מזדיינת לידו".
הייתי חייב לשאול:
"איך קראו לו?" ונשימה כמעט פרחה, כי אם הוא יודע הרי המעגל
נסגר סביבי אחרי שכבר ידע את שמי, וכמה "דנים" בני גילי היו
בגת העמקים... רק אני.
"היא לא אמרה".
והוסיף מיד, "זו תמונה ארוטית דווקא בגלל שהיא כאילו לא מראה
אותה. ככה היא הייתה. אישה שהקרינה מיניות."
הכרתי את התמונה. מעולם לא בגודל שאצל גדי, תמונתה של אמא
בשחור לבן מוגדלת מאוד.
"אוי ... היא שווה", נפלטה אמירה כמעט חנוקה ממני, וגדי אמר,
"שכבנו פעם ראשונה כשהיייתי בן שבע-עשרה. היא הייתה חמש שנים
יותר. עשרים וארבע."
ובגלגלי המוח אצלי רץ המשפט והדהד 'בגיל 17 הוא זיין את אמא
שלי'.
הייתי בזיקפה מבהילה.
כך, כמו היא ממש מולי, אמא בגלביה לבנה, מול אור חזק מאחור,
וצללית גופה נראית ברור תחת הבד, היא בחצי צדודית, ראש מעט
מוטה, צוואר ארוך, שד גדול שורטט זקוף זקוף, עם פיטמה בולטת
ששיאה נעלם מהמעבר מתווך צללית הגוף לתווך בד הגלביה הלבן.
הצללית נמשכה לפיטמה ובשיאה הוטמרה לבליטה נראית בבד הלבן.
שלושה כפלים רכים נסתמנו בבירור בבד, עד כדי כך הייתה הפיטמה
גדולה וזקופה. סרטוט הצללית המשיך וגילה בטן שטוחה, והרגליים,
הרגליים הארוכות והחטובות ואני דמיינתי את הכוס השעיר והצפוף
שזכרתי מהפעם ההיא במקלחת כשנכנסתי כביכול בטעות כשהיא
התקלחה.
התמונה הייתה ארוטית.
במתכונתה שבבית כפי שהכרתי תווי הגוף המוצלל כמו נבלעו. ועכשיו
היו חדים וברורים.
כמעט לכדי הדמיה, אמא עומדת כך מול שנינו, גדי ואני.
הסתכלתי מבוהל, וגדי אמר:
"אמרתם שהתחרמנתם ממנה, בתיכון?"
אמרתי: "עד היום, גם כשהשדיים שלה כבר לא עומדים ככה".
ואז אמר בשקט,
"זיינת אותה?"
"הלוואי...." אמרתי מבוהל בסף של סחרחורת כשגלגלי המוח
משלימים את המשפט,
זיינת אותה... 'את אמא שלך?'.
ואז זה קרה.
בקול שקט גדי אמר, "אתה רוצה לאונן?"
ואני לא עניתי והשתיקה הייתה אמירה 'כן.'
הוא התרווח אחורה למסעד, כמו להקל על מכשול כרס קטנה, פתח את
מכנסיו ואמר מילה אחת,
"תפתח."
זיין מוקשה חרוץ נימים בולטים היה ביד שלו כשהוא עובר על האיבר
בתנועה איטית של אוננות.
"תאונן."
מעולם לא ראית איבר גברי בזקפה, זיין גאה, כמו היה בעל ישות
משלו התפעם ביד הכבדה ואני אוננתי בלי פחד אפילו לא משתהה
מהיכן לי החירות וההשתתפות הזאת.
"יש לך זיין יפה", גדי אמר.
נסחף ומטולטל יצא ממני,
"להגיד לך מש'ו? אני כבר מגיל 16 עומד לפעמים מול ראי ערום
ומאונן מלהסתכל על הזיין שלי ולדמיין אותו שהוא כבר יזיין
בחורה".
"מעט אנשים מגיעים לזה, להתגרות מהזיין של עצמם, זה רק לגברים
מיניים וחושניים במיוחד".
"תספר." אמרתי, "תספר... איך זיינת אותה..." (וגלגלי המוח זעקו
כמו קשר ישיר לכיפת הזיין שלי שתנפחה, 'איך זיינת את אמא
שלי.')
והוא סיפר.
כבר הארכתי מאוד כך שאת טקסט התיאור המוטרף בו שלושה נערים
זיינו את אמא בחוף, הקורא ימצא בבמה חדשה.
קישור -
http://stage.co.il/Stories/537384809
אבל את הרגע ההוא שאמא משכה אותו אליה, והוא התכרבל והתנחם
בגופה הרך, ברגע ההוא השפכתי.
כפי שלא השפכתי בחיי.
לא הייתי מודע אז למוטיב <צעיר ומבוגרת>. התחושה הייתה
מטלטלת. נער בן 17 זוכה, המילה היא זוכה בחסדיה של אישה
אלילית. אלילת פריון באגנה הרחב ושדיה הכבדים, עשתורת של פולחן
מיני עתיק יומין,
"כמה פעמים זיינתם אותה שמה?"
"כל אחד פעמיים".
"מה... מה אישה יכולה ככה? לקבל שש פעמים שגם ממש גומרים
בתוכה?"
"יכולה הרבה יותר. אישה יכולה לקבל. היא לא כמו גבר שאחרי
גמירה מסובב את הגב."
"תגיד", אמרתי וכבר אוננתי שוב, "לא הייתה לך מחשבה כאילו
היא... כאילו היא זונה? להזדיין ככה כל כך הרבה?"
וגדי אמר,
"זונה? היא האישה המופלאה שהכרתי בכלל, בכל החיים. זה לא ניתפס
מה זה שנער ככה מאבד את הבתולים כאילו עם כוהנת גדולה. זה נקרא
החונכת הגדולה".
אפילו לא נבהלתי ואולי אפילו ידעתי שזה יקרה.
גדי התקרב לישיבה סמוכה אלי, היד שלו מכוונת את היד שלי לזיין
שלו ואז הולכת ומתקרבת בתנועה מדוייקת לזיין שלי.
אוננו בשקט.
אוננות אחרי גמירה היא אוננות רכה, איטית, חושנית.
איטית ורכה עד רגע השיא שאז הייתה סוערת, אימתנית ממש.
כשגמרתי פחדתי שבריגוש המטורף הזה יפלט מגלגלי המוח שטחנו
וטחנו אותי:
'אמא... אני מזיין אותך'.
היינו רפויים כשגדי גהר מעלי ונישק.
על השפתיים.
עניתי לו בלשון מהירה והא התנשם,
"אלוהים, איש, אתה יודע להזדיין."
התכופף וירד על בירכיו, פורם את שרוכי נלי הקרפ,
קם וגוהר ופושט ממני את המכנס, מעביר לי מציצה חטופה כמו לטעום
אותי. ואז הנחה אותי לרכון רגליים על הריצפה ומרפקים על שלח
הספה, מישש את פי הטבעת שלי ואני ידעתי שהוא הולך לזיין אותי.
והמדהים הוא, שרציתי את זה. רציתי שהוא יזיין אותי.
הרגשתי אצבע מגששת בודקת ומנסה לחדור. פי הטבעת שלי התכווץ מיד
וגדי אמר:
"תהיה רפוי, כאילו אתה צריך ... אחרת זה יכאב".
וחדר.
לאט לאט. עמוק, עמוק, עמוק.
הכאב פילח כשהוא מעמיק ובוקע למעמקי החלחולת הנפרמת ובו בזמן,
הכאב כמו היה מאולחש בלחש כישפי הגירוי. גדי היתקרב לגמירה.
הרגשתי את האיבר מתנפח, ממש עולה בחומו כשהזקפה מציפה אותו בדם
דחוס וחם ואמרתי:
"תידפוק אותי! תדפוק".
וכאילו שהוא משחק בי כשאני מפרפר על האיבר הקשוי התרחק ונסוג
עד ששפת הכיפה ליחכה את שרירי הרקטום הפעור מבפנים ואמר מלוחש
ומתנשם,
"רק לפני שאני משפיך בתוכך, רק שתדע, שלרגע לא תחשוב שאתה
הומו, גברים אמיתיים מקבלים ונותנים. מתחברים לצד הנשי שלהם
ואחרי זה כשהם עם אישה הם המאהבים המושלמים".
"תגיד, תעצור רגע..." הצלחתי להגיד, "מה יותר מגרה אותך עכשיו
להיזכר ב- ------- או החור שלי."
"שניהם. אתה ממש כאילו משלים אותה."
וחדר בתנועה קשה, ופלט בתוכי סילוני זרע חם וגלגלי המוח שבי
צרחו, וצרחו וצרחו. בצווחה, ואני לא יודע אם לא ממש צרחתי בקול
רם, "תזיין אותי.. כמו שזיינת את אמא שלי".
כבר היה לילה כשהגענו לכפר.
עצרתי את גדי הרחק מהבית. והסיבה ברורה.
כשיצאתי מהרכב, כשעוד עמדתי כפוף והסתכלנו אחד לאחר בעיניים
גדי אמר:
"שתזיין הלילה, מישהי תקבל ת'זייון הכי מוטרף שהיה לה."
עצר לשנייה ואז הוסיף,
"כשתרצה, אתה יודע איך למצוא אותי."
הלכתי בצעדים מאומצים, עם רקטום אכול כאבים ונושם.
שקט כבד נפרש ועטף את הכפר.
כשפתחתי את הדלת אמא עמדה.
מתנשמת.
שדיה הכבדים עלו וירדו כגלים.
הפטמות בלטו תחת הבד והחזייה.
זקופות זקופות.
הכרתי את הזקיפות הזו... כשאמא הייתה חוזרת מלילה של אהבים היו
הפטמות נשארות מרוגשות וסמורות לפעמים אף מספר ימים.
ואני ידעתי.
זה היא ואני.
היינו רק היא ואני, מצופפים וכרוכים יחד כמו שני ניצולים על
חוף אי בודד. נישה ממש מורגשת של היא ואני.
המשך הקשר שקשרנו ושנרקם באותה לחישה ההיא שלה, לחישת אישה
רושפת גיצים.
וגם ידעתי שאמא יודעת שגדי זיין אותי.
נכנסתי והנחתי את התרמיל, לא התרחקתי ואמא נשארה על עומדה,
ואני תקעתי את עיני בשדיה הגואים, לראשונה בחיי מבלי להסתיר.
הבטתי כמו צולל לתוך הקימורים והרמתי את עיני והמבטים נפגשו.
המבט שלי לחזה הוא אמירה, והמבט שלה היה 'אתה מבין מה אנחנו
עושים?'
א-נ-ח-נ-ו, לא אתה.
התקרבתי.
והיא לא התרחקה.
התחבקנו לא כפי שמתמיד, כשהחשש שתרגיש במשיכה אליה היה מהיר,
ומסתתר. עכשיו התחבקנו צמודים כששתי ידי משוטטות על גבה במסע
אין סופי במרחביו.
הרגשתי את ההתנשמות נשפתי לחישה קרוב לאוזנה, "ידעת מזמן?"
ושפתי שהתנשמו על צד ראשה וצווארה נדדו לשפתיה, מגששות האם
שפתיה תיפתחנה אלי, והן נפתחו וכבהכשת נחש מהירה החליקה לשונה
עמוק עמוק לפי. הכישה ונסוגה.
התנשקנו.
עמוק.
ארוך.
התרחקנו מעט מלוהטים מישירים עיניים. מבט גבר באישה ומבט אישה
בגבר, ואמא אמרה,
"הדלת לא נעולה".
ניתקנו וקרבתי מרחק שלוש הפסיעות ונעלתי, ואמא טופפה אחרי, יד
על שיכמת גב באמירת שפת גוף, 'אני כאן'.
גלגלי מוחי שהוטרפו כל היום הזה שכחו. התנתחו.
הסתובבתי, הרחקתי אותה מעט לרווח לי מרחב עוד היינו במבואה
הצרה, והתכופפתי עמוק וידי מצאו את קרסולי רגליה ואת שפת הבד
הלבן. משכתי מעלה מעלה את שפת הגלבייה לכל אורך גופה.
בתום כמעט מסע ערטולה, כשהשדיים כבר היו כמעט חשופים ונותר רק
מחסום בתי שחיה הרימה אמא את ידיה מעלה מעלה גאה ובוטחת
בהתערטלותה.
ממש בבוהק מסנוור נתגלו לי שני שדיה של אמא. גדולים, כבדים
מלאים, וזקופים זקופים.
פטמותיה הסמורות היו גדולות. מצביעות למעלה כשצורת השד העגול
שוב הייתה כפי שבתמונת צללית הגלבייה מלפני שמונה שעות.
השדיים של אמא.
היא מעניקה לי את שדיה כליל ואת הבטחת גופה להשתגל. אין מכאן
חזרה. ולא מיהרתי.
המשכתי להביט, מרים עיניים לפניה.
השפתיים נפערו במבט המתערפל של אישה מגורה ובשלה.
התקרבתי והתחבקנו שוב. התנשקנו כששפתיה כבר מוכרות לי כמו גם
לשונה הממהרת ומכישה.
אמא הרימה את ידיה לראשי וידי מצאו מיד את השדיים, התחושה
הייתה כובד. השדיים היו כבדים ורכים והפטמה, בניגוד, הייתה קשה
ומוצקה.
מעכתי מעט את החמוקיים ואמא גנחה, "בעדינות, ילד שלי".
היא נתנתקה לתת לי שוב את מראה המעורטל, מניחה יד על פני, ואני
הבטתי מטה, לתוך הקניון העמוק והפרוץ בין שדיה, לביטנה הלבנה,
ולערוותה, לכוס המאפיל שבשיפולי ביטנה.
בדיעבד לחשה לי אמא, "לא שלחתי אותך למקלחת. הרחתי שהתקלחת
בדרך..."
ואני קטעתי,
"בדרך... בדירה של גדי".
והיא פנתה לכיוון החדר שלי ואני חסמתי את הכיוון ביד רכה על
כתף עירומה להכווין אותה לא לחדרי אלא לחדר שלה.
למיטתה.
כשנשתגל זה יהיה במיטה שלה.
זכרתי את הפעם מזמן שמבט עליה מאחור שרטט בצללית כיצד השדיים
הגדולים מתרחבים לצדדים שהיא ללא חזייה, מותניה הצרים ואגנה
הרחב.
עכשיו הצללית קרמה חיים. הבטתי בשדיים שהתנועעו ברכות מתרחבים
לצדדים, פורצים בלובן בוהק.
השכבתי אותה על גבה והתפשטתי.
תהליך ארוך ולו פרימת שרוכי הנעליים. שהזדקפתי היה הזיין שלי
סעור וזקור זקור. השתהיתי מעט כמו להראות לאמא את עצמי
בזכרותי, יודע מהו המראה שהיא רואה, כפי שהייתי מאונן על עצמי
מול המראה.
עיניה היו מרותקות ושפתותי פיה נפערו.
פעם שניה נאמר לי והפעם במבטים - 'איזה זיין יפה יש לך'.
עליתי למיטה הרחבה ונישכבתי לצידה בצמוד, שעון על מרפק, וכך
שאני מוגבה הבטתי, מעכל, אמאמ התנשמה.
העברתי רגל אל בין רגליה והן נפשקו מיד בהתאמה, ואז העברתי
אצבע משוטטת במסע ארוך.
משפתיה הפעורות, לצווארה, לעמק בין השדיים המוטים לצדדים,
לבטנה שבניגוד לבטני נערות הייתה זו של אמא רכה רכה, והאצבע
השלימה את מסעה כמעט.
כפתור התאווה שלה היה נפוח כמו אצבעון. שנגעתי בו אמא גנחה
ועצרה את נשימתה והאצבע חדרה וחדרה עטופה בנרתיק קטיפה
למעמקים.
לתוככי הכוס שלה.
לכתוב שוב, הכוס של אמא.
העברתי את הרגל השנייה לבין רגליה, בתנועה הרמונית מורכבת נענו
אחת לשני. רגליה התרוממו ונכרכו מעט סביב מותני, אני הנמכתי
חלציים ואמא הרימה מעט את אגנה, והזיין הקשוי החליק פנימה
פנימה בהתאמה כאילו כבר מאות פעמים נשגלנו יחד.
הזיין הנכנס כמו נשאב למעמקי הכוס הנוטף.
מהלך של שניה שהתפרק אצלי באותם גלגלי מוח עכשיו רגועים בפירוק
לגורמים, גורם אחרי גורם, מהלך אחרי מהלך. להאריך ולהאריך כל
גורם וגורם כזה שידעתי שישנה את חיי לעולמים.
הכיפה המלחכת בשיער ובשפתי ערוותה, חדירת הכיפה כולה, ובשבריר
השנייה ובפסע הכמעט לא קיים בו עברה הכיפה את שפתי הכוס
וכשתחילת צוואר האיבר כבר חדר לחשתי,
"אלוהים... אמא... אני מזיין אותך".
היא הידקה אותי אליה ברגליה הכרוכות והנעולות עלי כשהזיין מפלח
לתוכה ובשניה שחדרתי לכל עומקה החלתי לפלוט ולפלוט ולפלוט.
השפכתי לתוכה, מתיז לרחמה הנפער סילונים רוטטים בגמירה ארוכה
ארוכה, ואמא נעצה בי את ציפורניה בגבי ולחשה,
"כן ילד שלי. כן ילד שלי... אתה מזיין אותי".
מתנועעת ופועמת בהתאמה לסילוני שפיכת הזרע לתוכה כשהיא נכמרת
ופעורה להשתגל במשגל הפריה.
