שיר בכיכר  מאיר

עברתי יום אחד בכיכר
וככה שמעתי מישהו ששר

המילים שלי
הם שילוב כואב ומבריק
זה כבר מלפני ים זמן וממש עתיק
בין גוף כמקום ממשי מהיום ומאמש
לבין גוף שהוא מייצג ומכיל את הנפש.

זה אני
ויש בי חוויה פנימית עצומה של סבל,
של שתיקה ובדידות כאילו אני קשור בחבל.
יש בי אש ששורפת
ודחף כמעט בלתי נשלט
שידברו עד מחר
מה שהעולם יאמר עלי, לא אכפת.

חייב למצוא לעצמי דרך כדי להתבטאות,
ואפילו כשמילים לא באמת מצליחות
לשאת ולהעביר את מה שבתוכי גועש
וזה בגלל שיש פיצוצים בראש שלי, שרועש.

אני קול שנאבק להישמע שמחפש הכרה,
שמבקש וחייב להנכיח את מה שבלתי נראה,
דרך הגוף, דרך צלקות ושפה
מילים שפוגעות בול כמו התקפה.

המילים שלי
הם שילוב כואב ומבריק
זה כבר מלפני ים זמן וממש עתיק
בין גוף כמקום ממשי מהיום ומאמש
לבין גוף שהוא מייצג ומכיל את הנפש.

אז אנ'לא טורח להסתיר ולא מנסה ליפות
נוגע במקומות הכי פנימיים כדי להראות
בלי פחד גם על דברים שממש כואבים
מקומות של נפש שמלאה בפצעים.

כי אני עדות אמיצה, כמעט מצמררת,
קושי לחיות עם כאב מתמשך
אין לי דרך אחרת.
אני גוף שבו מפת סבל, אבל רוצה לחיות
תוך כדי שבדרך החוצה
המילים לא נחנקות.

המילים שלי
הם שילוב כואב ומבריק
זה כבר מלפני ים זמן וממש עתיק
בין גוף כמקום ממשי מהיום ומאמש
לבין גוף שהוא מייצג ומכיל את הנפש.

שיא וזיקוק, שבר ותיקון גם פיזי וגם רגשי
שירה חזקה ומטלטלת, אפילו שזה הכול אישי
אז מה אם הדימויים שלי לא ממש שגרתיים?
מלאים חיות, רגשות ומחנק
מעוררים זעזועים.

וואלה נהנתי.

עברתי יום אחד בכיכר
וככה שמעתי מישהו ששר.
https://youtu.be/t3zH4RGoUjk