אני מתאפק ומחכה רגע לפני שמגיב
ונושם לפני שהלב שלי רץ להשיב
אני עוצר, שואל ומאזין לעצמי
האם זה כן או זה לא אמתי
זה טוב ונכון כמה שניות להמתין
בודק שזה לא פחד שצועק מבפנים

לחן הכתיבה היומית שלי על גבולות
כשיושב מול דף שקט ונקי בלילות
כשאז אני כותב רק את האמת שלי
איפה ויתרתי או כעסתי, מתבונן בעצמי
ואחרי כן קורא וחושב מה אני לומד
כך מתאפשר לי לגדל מבלי להיאחז

גם יש משפט בטוח עם מילים שמחזיקות
לא משהו יוצא דופן רק מילים פשוטות
הן שומרות עלי, מחזקות משחררות מהפחד
כדי שאוכל להגיד "זה לא מתאים", בנחת
ככה כלם מרוויחים ואני לעצמי נאמן
ככה יותר נעים לאנשים שמסביבי גם

הגבול שלי מדויק, אני רגוע, יש לי אותי
לא פועל מתוך פחד, נאמן לעצמי, אמתי
גם לא מגיב בכעס או ברעש, רק בכנות
ברכות, כי אני שלם, יש בי אומץ ונוכחות

שיח פנימי עם הפחד ואני לוחש ללב
הפחד דופק בדלת ואל ליבי מתגנב
וכשאני פותח את הלב ומגלה רק ילד
אני לא כועס, אני רק מקשיב ורואה
הוא מנסה להראות שהוא זה שגובר
אני אומר: תודה. עכשיו זה אני שבוחר

לוקח עוד נשימה אחת, מבחין שאני בגוף.
מה שנכון לי, יישאר, במה שנכון, אני עטוף
אני גם גבול אבל עם זאת פתוח כמרחב
מה שלא נכון לי יחלוף כמו ענן עכשיו
הכול נהיה ברור יותר ומובן לי, הגיוני
מרגיש שככל שמרפה, אני שב אל עצמי

וזה נכון שכשאני בגבול, פתוח גם לאחרים
אני רואה אותם באמת, בלי שיפוט או מסכים
לא מוותר על עצמי, אך גם לא את עצמי סוגר
כי יש בי מקום, גם לי, גם לאחר וזה לא סותר
כשהגבול שלי מדויק, אני רגוע, יש לי אותי
לא פועל מתוך פחד, נאמן לעצמי, אמתי

כן, הגבול שלי מדויק, ואני רגוע, כי יש לי אותי
אני לא פועל מתוך פחד, ונאמן לעצמי, אמתי
אני גם לא מגיב בכעס או ברעש, רק בכנות
מתוך רכות, כי אני שלם, יש בי אומץ ונוכחות

יושב מול דף שקט ונקי בלילות,
לוקח עוד נשימה אחת.
https://youtu.be/IUoKWhoAeHk