שישי, קצת לפני חצות, לפני הלילה
לבד, לא בודד, קר, מתכרבל במיטה
לאחר ארוחה, דיבורים, וווטסאפ ווודקה
בדרכם לביתם, למיטתם, יצאו האורחים לחשיכה
והיא שומרת, לא מדברת, לא מתקשרת
שבת המלכה, שבת קדושה, שבת מנוחה
שקט, שלווה, גופך זועק אליה, והיא מנותקת
הטלפון מצלצל, שיחה לא מזוהה, הילדה מתקשרת
מקצה העולם, נשמע שטוב לה, היא מדברת ומספרת
"מה נשמע אבא", היא שואלת בנימה דואגת
"הכל טוב ילדה, רגוע, שקט לי, אין לי מושג מדוע"
"אבאל׳ה, טוב לשמוע, ואולי הלבד הזה מרגיע"
ואני מהרהר, חושב על אהבה, על בית, על חום
"אבאל׳ה, כייף לדבר איתך, טוב לדעת שאתה רגוע"
ואולי זו ההיא, השבת, האשה שלא איתי, המלכה
"אבאל׳ה, לילה טוב", הילדה מסיימת, וממשיכה לדרכה
אני שוב לבד, עם עצמי, עם השאלה המנקרת בי
למה ומדוע שקט לי וטוב לי לבדי, ואולי זו האשה שאינה לידי
ואולי אני חוזר, ואולי אני שב לבית, הביתה, למקום הבטוח
למקום אוהב, למקום דואג, לחום, לתום, לאהבה
ואני משתוקק לשים ראש על חזה, וידי על ביטנה
לשקוע, לנוח, לשקוט, להיאלם, להיעלם בתוכה
להניח לידיה ללטף את ראשי בחיבה
להתענג על הרגע, להתמסר בבטחה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.