הפחד שלי מ-באמת להיות חופשיה.
כל כך אפילו יותר גדול מהכאב שנהיה.
וזה כבר מזמן שהכאב נהיה לי זהות.
הכול בגלל שכאב מוכר נותן לי וודאות.
הוא נותן לי סיבה, כוח ואחיזה פשוטה.
והחופש מהכאב??? הוא כמו הבטחה ריקה.

את עצמי אני רגילה בכל רגע לשפוט.
חייה בפחדים ובחרדה. אין מה לעשות.
השליטה המדומה אותי מחזיקה.
אבל עמוק בפנים הלב שלי ניבקע.
אם הסבל הוא העונש שלי הקבוע.
לפחות יש הצדקה למה שבחיי גרוע.

הרבה פעמים נעים לי לעצמי להכאיב.
מאשר לקוות ולהתאכזב מהאנשים שמסביב.
כבר מזמן שהכאב נהיה לי עוגן והגדרה.
גם כשזה שורף, הוא יציב ואני אליו קשורה.
העתיד מעורפל והלא נודע נראה כמו איום,
לכן הסבל שבי הפך למקלט ומקור חום.

לפגוש את הריק באופן פתאומי.
להאמין במשהו לא מוחשי, עתידי.
נורא מפחיד לוותר על הרגל ידוע.
לרצות ולקוות לאור שעדיין לא זרוע.
בתקוה לפגוש עצמי שלא הכרתי.
לדבוק באהבה שבה מעולם לא בחרתי.

הרבה פעמים נעים לי לעצמי להכאיב.
מאשר לקוות ולהתאכזב מהאנשים שמסביב.
כבר מזמן שהכאב נהיה לי עוגן והגדרה.
גם כשזה שורף, הוא יציב ואני אליו קשורה.
העתיד מעורפל והלא נודע נראה כמו איום,
לכן הסבל שבי הפך למקלט למקור חום.

אבל אם אזכה וארפא באמת, מבפנים.
אולי אוכל לעזוב את הדפוסים הישנים.
אבל אם אצליח וארגיש שווה בין שווים.
אז יתחיל השחרור בלי פחדים ישנים.
תני הזדמנות כי בהרפיה יש שער פתוח.
לריפוי עמוק אמתי ושקט, נכון ובטוח.

אבל אם אזכה וארפא באמת, מבפנים.
אולי אוכל לעזוב את הדפוסים הישנים.
אבל אם אצליח וארגיש שווה בין שווים.
אז יתחיל השחרור בלי פחדים ישנים.
תני הזדמנות כי בהרפיה יש שער פתוח.
לריפוי עמוק אמתי ושקט, נכון ובטוח.


עמוק בפנים הלב שלי ניבקע,
לפגוש את הריק באופן פתאומי.
https://youtu.be/dqcRaXqbhJg