אני חווה את החיים שלי,
נכון לעכשיו, כאסון מתמשך,
זוגיות אלימה סוגרת עלי,
חוסר שפיות שצורב את השכל,
אני משותק, לא קם, לא נושם,
לא מצליח למצוא עבודה מכבדת,
לא בונה חברות עם אשתי שאתה,
הקמתי משפחה לפני שנים.
לפני שנים.

קול אומר בי "זה גיהינום אמתי",
אין דרך לעדן, זו שרפה פנימית,
הכאב צורח מכל נקבובית עור,
לא רק במה, גם איך שנאמר,
לא חלשה, זו תודעה שורדת,
שצועקת מעמק התהום,
ויודע שאני ראוי להישמע,
אבל אין כאן אף אחד,
אין מי שישמע.
אין מי שישמע.

עכשיו כשעוד מאט בן שישים,
הפכתי לסמרטוט בבית,
אין לי מילה, אין לי הורות,
בלי הון עצמי, בלי קירות,
בלי עוגן או בסיס בטוח,
נתתי את כולי לצבא ולעם,
למדינה, לחנוך, לשליחות,
אני מכור נקי, כן, אני עדיין נקי,
אבל הסבל לא נעלם.
הסבל לא נעלם.

אני מדבר עם אלוהים,
באחרית כל הכוחות שיש לי,
אבל אין לי משג אמתי,
אם הוא מקשיב לי אי שם, או שלא,
אם הוא רואה אותי בתוך החושך,
אם הוא מתערב או פשוט שותק,
אני לא מרגיש כלום ממנו,
וזה שובר אותי יותר.
שובר אותי יותר.

אני יודע שזה משבר עמוק,
ושיש עלי שכבות כבדות,
בלי אוויר ביניהן,
אלימות, בדידות, ואובדן עצמי,
כישלון שצועק לי מתוך הלב,
איפה כל מה שנתתי שנים?
במסירות, העבודה, הלהט?
נשארתי בלי דבר,
אפילו לא רסיס אחד.
לא רסיס אחד.

אבל אין כאן אף אחד,
אין מי שישמע.
הסבל לא נעלם.
וזה שובר אותי יותר.
נשארתי בלי דבר,
אפילו לא רסיס אחד.
אין כאן אף אחד.


נתתי את כולי, אני ראוי להישמע,
אין כאן אף אחד.
https://youtu.be/O2814Wd2cNQ