יש משהו מעניין ומופלא במסע הזה,
המסע שיש בו פרקים והתפתחות ושינוי
אחרי כל פרק בערך
הוא נארז מאורגז ומפנה מקום למסע החדש
לאני החדש
אט אט העבר מתעמעם נשכח לו, המציאות החדשה
תופסת לה את המקום והזמן וכאילו כלום
מודה שכשמצאתי הריסות של פעם זה היה כלכך נוגע מעניין ומפליא
ממש עונג  להיפגש עם האני הוותיק ועם הקיום שלו ואפילו לפעמים
הוא ניתן להחייאה
ןאני חושב שכדאי לכתוב וגם קצת לאגור ולקבוע פגישות
ולזכור שאתה בנוי מהדרך הזו וכמו מזון שמתפרק בגוף ובונה אותך
העבר הזה עם הפרקים שלו יצר אותך, כאני שאתה עכשיו
ואולי מדי פעם צריך לעבור ולרפרף על הפרקים גם בדמיון
ולחבק ולהודות  אם אפשר על הפרקים