הילד סיים את מכסת הדייסה,
שתמיד חסרה, כי פקיד שוב טעה.
הילד תמידית סובל מרעב,
הוריו מזיעים בחוץ בשרב,
מנסים להבין. מה שוב קרה?
ומתי הדייסה תהיה לא קרה?
איש לא מדבר על חמה, או טעימה,
מה כבר אפשר לצפות ממדינה
שעומדת היטב רק ביעד אחד,
כבר שנים שיש לה נתון מיוחד:
כל מנהיגיה גברי גברברים.
היא תמיד ממלאת את מכסת הקברים
ועוד מבקשת, הביאו לי דם,
את חיי כל הילדים כולם.
לא רק נשבור את שיאי הקבורה,
למתים לא אכפת מדייסה קרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.