זה התחיל מניסיון בעבודה.
הקשר עם ברנארד הנגר הפך להיות לא בריא דווקא בגלל שהוא כל כך
אוהב אותו (כדמות אב) ורצה לרצות אותו לפני שידאג לעצמו. יום
אחד, גולן המדריך המלווה לאורווה בכפר גלים (שם עבד) הציע לו
להצטרף אליו והוא הסכים.
בהתחלה היה לו לא קל, לפנות גללי סוסים, אבל הוא הזכיר לעצמו
את הלקח מתוכנית שידוכים שניסתה לחנך בחור סטרילי - והוא הבין
שלפחות ברמה הסטראוטיפית יש משהו גברי בלשחק עם קקי - כשבינך
לבין הקקי מפרידה מגרפה, אבל בכל זאת.
חוץ מזה, בניגוד לנגרייה, באורווה הוא כמעט מעולם לא נרדם
ובין העבודות נתנו לו לקרוא את הקומיקס שברשותו (וגם ספרים
רגילים).

כששאל את ברנארד אם יוכל ללכת כל יום לאורווה, ברנארד התנגד
בהתחלה.
"אני יודע שאתה קורא שם ספרים בחלק מהזמן שלך, אם ישאלו אותי
אני אגיד שלא".
גם אב הבית (בדיור בו התגורר) טען שצריך ליישר קו עם ברנארד
ודניאל העובדת הסוציאלית אכזבה אותו גם היא.

בסוף, בתחבולות קלות, השיג את מטרתו. כעת עבד גם בדברים פחות
קלים, כגון ניכוש עשבים וצביעת גדרות, אבל בקשה קלילה מצידו
והוא הועבר לפינוי גללי סוסים. הוא הרגיש עם עצמו טוב מאי פעם,
כי כך גם תרם לסביבה שלו וגם נתן לעצמו מרגוע עם הקומיקס שלו.
וככה הוא סגר פינה בנפש, כי פתאום הוא לא פרזיט כמו שסבתו ז"ל
חשבה עליו, אבל הוא עדיין נהנה.

חוץ מזה, בשבתות ובכיפור החליט על תענית דיבור וזה סגר לו פינה
וגם מעגל, כי במשך 5 שנים הוא פחות או יותר שתק כי לא היה
מסוגל לדבר בצורה נורמלית. הוא הרגיש רגוע עם התענית כשהצליח
הפעם וכששכח הדבר ציער אותו.

ולא מזמן קרה סיפור שכמעט שבר אותו (אבל הוא היה חזק)
כשהדפיוצר שלו בבמה חדשה נעלם. הוא שלח אימיילים ונבהל והיה
בפאניקה ואז הבין את הלקח.
"היקום רוצה שאלמד להרפות ולחוש בעל ערך עצמי גם כשאין לי מה
להראות באינטרנט", חייך חיוך עצוב שהשתנה ביום המחרת להתרגשות
עצומה כשהדפיוצר חזר. עכשיו פחות הפריע לו שסרבו לו לשנות
יצירות ולשלוח מחדש. הוא היה מאושר.
כל יום גרף בעליזות את גללי הסוסים ואפילו המציא המנון לגורפי
גללי הסוסים:

שים חרא בה
שים חרא בה
אביב הגיע לאורווה

שים חרא בה
שים חרא בה
הטען גללים למריצה