בידייך את נושאת סוד
לשנות מה שהיה אבוד
לאבני זהב את הופכת עופרת
מנשמה שבורה, נפש דועכת

ראית חושך, שמעת צעקה
כאב נצרב עמוק בנשמה
אך בתוכך בערה לה אש
להפיח חיים, לחדש

לאבני חושך נתת אור
לצלקות עמוקות - מזור
כי את יודעת בלחישה דקה
שמכל כאב צומחת ברכה

ועכשיו את עומדת זוהרת ויפה
בובה אצילה מלכה יקרה
וכל יום שעובר הוא שיר הלל
לאלכימיה שלך הודות לאל

היית שם בצל שחור של ייאוש
אך מצאת את הכוח לפרוץ ללחוש
"אני אקום, אני אזהר, אני אפרח"
והחיים הפכו לליבלוב בהכרח