ניצוצות עיניה נסעוני אל המסע,
מסע פנימי ורוחני עמוק,
במהלכו נפתחתי, התמסרתי לאין,
השתלבתי במרחב ובזמן,
אצורי משמעות וזיכרון.

חוויתי התרחבות תודעתי,
ביטול הגבולות בין עצמי ובינה,
חיבור זמן ומקום כזיכרון נצחי,
אהבתי אליה שער מעבר וקשר,
ליבי החשוף, הלב שאפשר.

שמעתי קול ואותי הוא סבב,
בלחש ורוך כך הוא אמר:
"אם תיפתח, הכול יפתח,
לא דלתות, לא שמיים, אלא הלב,
ואותו חיבוק שלא העזת לבקש".

לא ידעתי היכן היא או אני,
רק מרחב שעטף אותי כערפל,
כשמיכה דמומה ורכה של שקט,
וזה הקול דיבר בי:
"המקום זוכר,
כל מה שנחווה בו, נותר".

אם תעמוד ותהיה לאין,
המקום יכנס בך כרוח, כנשימה,
לא תדע מתי זה קרה,
אבל תעשה הוא,
והוא לאתה.

הזמן אינו רק עובר כאן, אלא ניטמן,
כל צעד שנעשה, יישאר פה לנצח,
כל שימחה, כאב, חושך או אור,
שניטמע באבן, בענף,
הוא שוכן בי, הגם בך?

אם תעמוד ותהיה לאין,
המקום יכנס בך כמו רוח מידבר,
לא תדע מתי זה קרה,
אבל תעשה הוא,
והוא, אתה.

עכשיו, כשקרוב להיות לאין,
אני נושא אותך בליבי,
כמקום נושא זמן וכרוח זוכר צעד,
כי את את דלתו, של לבי פתחת,
בלב המקום, והמקום הס, עתה.


אם תיפתח, הכל יפתח,
לא דלתות, לא שמיים, אלא הלב.
https://www.youtube.com/watch?v=svpLbkGmm2o