יש לך הכל ואין לך כלום,
את מדהימה אבל הכל עקום.
כשמסתכלים על הדף הכל נראה מצויין,
אבל זה רק מה שרואים משם, ולא מכאן.

מכאן אני רואה את הכל,
מכאן אני עומדת ליפול, עוד קצת.
אבל אני יודעת שמתישהו, מישהו יעזור,
עוד קצת, וינגב את הדמעות.

אני זוכרת לא מזמן שלא חשבתי לאן,
לא הכל היה מושלם אבל תמיד היה זמן.
ופתאום פקחתי עיניים ועכשיו אני פה,
עשרים וארבע לפני רגע אבל מה עושים מכאן.

מכאן אני רואה את הכל,
מכאן אני עומדת ליפול, עוד קצת.
אבל אני יודעת שמתישהו, מישהי תעזור,
עוד קצת, ותנגב את הדמעות.

מישהי חכמה אמרה לי פעם:
"מהמקום הכי נמוך רק אפשר לעלות"
אמרה את זה על ים המלח, או עליי,
מי זוכר, מה אפשר לעשות.

מישהי מתוקה אמרה לי פעם:
"את סולחת לכולם חוץ מלעצמך"
אמרה את זה על ישו, או עליי,
מי זוכר, מי יודע, כשאת רק איתך לצידך.

מכאן רק אני יודעת לענות לעצמי.
למרות שהן שתיהן אני, קשה לי להקשיב לי.
מכאן אפשר רק לעלות, מגיעות לך מלא סליחות,
את יפה וחמודה ומתוקה ויש לך כישרון!
את רק צריכה לקחת את עצמך, מכאן.

מכאן אני רואה את הכל,
מכאן אני עומדת ליפול, עוד קצת.
אבל אני יודעת שמתישהו, אני אעזור,
עוד קצת, ואנגב את הדמעות.

אז מה עושים מכאן?