זר בן בלי בית / כמו חרב |
אני כותבת בה כמו בחרב.
אני
מסרבת להיות
רחם רחב לב.
אני מסרבת.
אני מגדלת מילים ולא ילדים,
השירים הן בנותיי,
גם הן לא מתאימות
לשאיפות הלאומיות להיכנס לי לרחם
אני מחריבה בלי רחמים
תרבות שלמה,
אי אפשר
להקריא אותן
לזכר בניי שסירבתי להוליד
בטקס יום הזכרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|