בהשראת הפוסט של ירון טרקס:
https://www.facebook.com/share/1E3WJnuF1D

אז בעבר היינו צעירים, רק ילדים,
על חוף פתוח וצלילים ראשונים,
כל שישי, הייתה התרגשות ושימחה,
רקדנו כל הלילה עד שהשמש זרחה.
היינו אחד כולנו יחד, כמו להקה,
בקיץ ההוא של אהבה מתוקה.

גלולה ברחוב ברנר, וחבר מביא חבר
בוא למסיבה, תהנה זה משהו אחר.
לא ידענו מה זה אסיד, מה זה טראנס,
כשהצליל נגע הבנו וקבלנו בלאנס.
רקדנו שעות, נהנים ללא הפסקה,
זזנו עם תנועה חופשית עמוקה.

הצלילים חדרו דרך הגוף והנשמה,
נהיינו והרגשנו כמו חלק ממשפחה.
כל שבוע, בפארק, בחוף או על הר,
כמו מסע קדוש, כמו של אש במדבר.
בודהה, קאם אינטו מיי ליף, ורמירז,
כל ביט, חלום מגיע ונרקם בלי וויז.

גוונים צבעים וחיוכים על הפנים והלב,
אנשים אגדות מרקדות בלי שום כאב,
כל טרק גרם לרצות באור הזריחה לרחוץ,
היינו בעצמנו שיר מתנגן רק לרקוד ולקפוץ.
כל טרק היה סיפור, של אור של זריחה
והיינו יפים, היינו שיר בתוך השמחה.

כל שישי, ציפינו ובאה התרגשות,
רקדנו כל הלילה בשמחה וחיות,
תמיד כשאני שומע את הצליל הישן,
אני חוזר להיות אותו ילד שהייתי מזמן.
היינו כולנו יחד אחד, כמו להקה,
בקיץ ההוא, קיץ של מוזיקה מתוקה.

כל שישי, הייתה התרגשות ושמחה,
רקדנו כל הלילה עד שהשמש זרחה.
תמיד כשאני שומע את הצליל ההוא הישן,
אני חוזר להיות אותו ילד כמו שהייתי מזמן.
היינו אחד כולנו יחד, כמו להקה,
בקיץ ההוא, קיץ של מוזיקה מתוקה.

קיץ של מוזיקה מתוקה.

רקדנו שעות, נהנים ללא הפסקה,
זזנו עם תנועה חופשית עמוקה.
https://youtu.be/w57jFF9rTW0