בישרתי לו את הבשורה. חיכיתי לתגובה. נו? נדנדתי. 'תני לי
רגע', הוא אמר. חיכיתי, הוא בהה בקיר, הוא בהה בתקרה, הוא טמן
את פניו בשתי ידיו. מה קורה? שאלתי. ביקשתי שתיתני לי רגע, הוא
אמר. אבל נתתי לו הרבה רגעים, והוא לא מגיב. הוא נעמד ומביט
בתמונה, על הקיר. מסתובב ושוב חוזר. פתאום ניגש למטבח ומכין
לעצמו קפה. אני בנרבים. הוא יושב בפינת האוכל ולוגם מהקפה.
מדליק לעצמו סיגריה. מזמזם עם השיר ברדיו. מתה להגיד לו נו, מה
נסגר? אבל שותקת. בטח זה איזה קטע משונה של בנים. מסיים את
הקפה, בוהה החוצה דרך החלון. מחפש משהו, מוצא - פקעת של חוטים.
בא, יושב לידי, נוגע לי ברגליים, משחק בשערי, מביט לי עמוק
בעיניים, לוקח נשימה ארוכה ואז אומר -

מה, זה בסדר גמור.

יופי, אני אומרת.