עוד לילה שבו נישבר לי הלב,
מילים קשות שלא ביקשתי,
אני עייף מלהסביר, מלהילחם,
כמו סערה שלא פסקה מאז אתמול.

אמרתי משהו שלא התכוונתי,
וראיתי בעיניה איך זה שובר,
רציתי לחבק, יצא שהרחקתי,
ולא ידעתי איך חוזרים משם.

אבל אתה עוד כאן, שומע בשקט,
לא מנסה לתקן, רק להיות,
נותן לי מקום, בלי לשפוט,
ובתוך הכאב, זה כל מה שאני צריך,
להיות מובן, גם כשאני נישבר,
להרגיש שלא נעזבתי לבד,
אני עוד כאן, בזכותך.

אמרת שגם אצלך זה קרה,
איך צעקתם עד שנשברתם,
איך למדת לשתוק? לשמוע? לנשום,
ולבקש סליחה מבלי להצטדק.

אני לוקח אחריות, בלי תירוצים,
מבין שלא הכול זה היא, אלא גם אני,
יש בי חלק שצריך לתקן,
וזה כואב, אבל זה אמיתי.

ואתה עוד כאן, שומע בשקט,
לא מנסה לתקן, רק להיות,
נותן לי מקום, בלי לשפוט,
ובתוך הכאב, זה כל מה שאני צריך,
להיות מובן, גם כשאני נישבר,
להרגיש שלא נעזבתי לבד,
אני עוד כאן, בזכותך.

ובין הדמעות, אני לוחש תפילה:

"אלי, קח את הכאב הזה ממני,
אבל אם לא תיקח, אז תן לי כוח
להודות גם עליו".

ואתה עוד כאן, כמו מגדלור בלילה,
שותק איתי בתוך הרעש,
וזה מרפא, רק לדעת,
שיש אהבה כזו בעולם.

כזו בעולם.


ואתה עוד כאן, כמו מגדלור בלילה,
שותק איתי בתוך הרעש
https://www.youtube.com/watch?v=cxiGQ79rnak