אבא תמיד עם עניבה, אימא אופה היום אתמול וגם שלשום,
כשמסתכלים מבחוץ הכול נראה ממש כמו חלום,
המשפחה והשכנים אומרים: "הם לבושים יפה היום",
אבל בפנים, בחסות קירות הבית, גרוע מהגיהינום.
קירות הבית היו שותקים והכל דממה כמו קבר,
או מתפוררים מהצעקות, מהתפרצויות, מכל עבר,
ובחוץ כולנו לבושים יפה ומחייכים כמו גבר,
בלית בררה ידענו להסתיר, שיטת המקל והגזר.

ההצגה היומית מתחילה עם בוקר, קהל מוחא כפיים,
אבל האמת שמאחורי הקלעים, זה היה חושך מצרים,
הכול היה רק בכאילו. היינו אלופים בלזייף את החיים,
בפנים הכול רקוב, כלום לא היה שלם, הכול שקרים.

לבשנו חולצות מגוהצות, הסתרנו את כל הרמזים,
הכנו תשובות לכל השאלות של מורים ומכרים,
המשכנו לחייך והשרוולים הסתירו את הסימנים,
הלב נשבר אבל למדנו שאסור שיראו את הסדקים.
ועכשיו, כשאני לא חיי שם יותר ולא עומד על הבמה,
אני יודע וזוכר הכול, לא שואל שאלות של למה ועל מה,
אני לומד להיות מי שאני ולהוריד את התחפשת בלי לחשש,
ולבנות לעצמי חיים אמתיים שאין בהם תסריט כתוב מראש.

ההצגה היומית מתחילה עם בוקר, קהל מוחא כפיים,
אבל האמת שמאחורי הקלעים, זה היה חושך מצרים,
הכול היה רק בכאילו. היינו אלופים בלזייף את החיים,
בפנים הכול רקוב, כלום לא היה שלם, הכול שקרים.

ההצגה היומית מתחילה עם בוקר, קהל מוחא כפיים,
אבל האמת שמאחורי הקלעים, זה היה חושך מצרים,
הכול היה רק בכאילו. היינו אלופים בלזייף את החיים,
בפנים הכול רקוב, כלום לא היה שלם, הכול שקרים.


ההצגה היומית מתחילה עם בוקר, קהל מוחא כפיים,
מאחורי הקלעים, היינו אלופים.
https://youtu.be/gwA330cCdCU