כשאבא נפטר הלכנו הילדים לביתו,
במגרה ליד המיטה מצאנו את מחברתו,
ישבנו יחד כולנו והתחלנו לדפדף,
קראנו בה שיר שכתב כשכבר התעייף.

ברחתי בלי מפה בלי לאן לחזור,
עם לב פצוע משאיר את ילדיי מאחור,
כמו חיה בפינה חיכה לי השקט,
הלכתי משם אפילו בלי להשאיר פתק.

אפילו שכל זה לא הרגיש כמציאות,
הרגשתי שככה אוכל לשמר על שפיות,
הכול נראה לי כמו סרט או חלום,
אבל רק ככה הצלחתי לנשום.

לפעמים אני זורח פורח מתוך העפר,
לבד כותב את חיי כמו סיפור שעבר,
ידי פתוחות ולבי פתוח, גם אם כיסיי ריקים,
ליבי מלא באהבה אליכם ואני מאמין בניסים.

מאמין בניסים.

העולם הצטמצם לי לארבע קירות,
בכל זאת נפתחה אצלי ההבנה לראות,
אני כמו כלי שבור ועם כלים בכיור,
אבל המשכתי לפסוע בחושך אל האור.

לא היה לי את מי לשאול, או עם מי לדבר,
לא היה אף אחד לפגוש, לא מכר לא חבר,
תפילתי שנלחשת שומעים רק הקירות,
מאמין שיום יבוא, יעבור הכאב ואתחיל לחיות.

אני יודע שהעולם צריך להקשיב,
שגם כשאבא עוזב זה לו מאד מכאיב,
כי הילדים הם גם שלו, כמו אוויר לנשימה,
גם כשאבא עוזב כואבת לו הנשמה.

עזבתי כי הייתי חייב את עצמי לשמוע,
כי החיים איתה היו כמו למות ולגווע,
היא הייתה מבעירה אותי כמו גפרור וכמו אש,
עזבתי כדי למצוא את נפשי, את נפשי לבקש.

לפעמים אני זורח פורח מתוך העפר,
לבד כותב את חיי כמו סיפור שעבר,
ידי פתוחות וליבי פתוח, גם אם כיסיי ריקים,
ליבי מלא באהבה אליכם ואני מאמין בניסים.

מאמין בניסים.

כשאבא נפטר הלכנו הילדים לביתו,
במגרה ליד המיטה מצאנו את מחברתו,
קראנו שיר שכתב וישבנו ביחד,
מילים של גילוי לב עמוק מבלי פחד.

אז לפעמים אני זורח פורח מתוך העפר,
לבד כותב את חיי כמו סיפור שעבר,
ידי פתוחות וליבי פתוח, גם אם כיסיי ריקים,
ליבי מלא באהבה אליכם ואני מאמין בניסים.

מאמין בניסים.



שאבא עוזב זה לו מאד מכאיב, כי הילדים הם גם שלו,
כמו אוויר לנשימה, כואבת לו הנשמה.
https://youtu.be/hXe5THsvXkw