מחר זה שבועיים,
ארבעה עשר פתקים כתבתי,
כל יום קצת, רק כמה מילים,
ביום הראשון כתבתי
שאני רוצה לשחרר את עצמי,
אהבה, חברות, הליכה על חוף.
אבל אני סגור, לא יוצא,
איך אכיר מישהי שתראה אותי,
כשאני לא מראה את עצמי בכלל?

למחרת כתבתי שניסיתי והיא לא רצתה,
הלב לא מבין אם זה מזל או הפסד.
אני בבלבול, וחלומות, שהיה?
אתרי הכרויות זה לא בשבילי.
אני רוצה מפגש מקרי במכולת,
בתחנת הדלק או סתם ברחוב,
רגע אחד שיקרה בלי תווך.

בשלישי כתבתי שנמאס לי מהעצבות הזו,
מלהיות תלוי, מלהרגיש חסר.
שאני רוצה להחזיר את עצמי לעצמי,
לנוע, לזוז, להיות מישהו חדש.
להפסיק לתת לרגשות להכתיב לי,
ולעשות מה שלא עשיתי מעולם.
אני יודע שאני לא שונה מאף אחד,
אני צריך סיפוק, שמחה, תקווה.
אולי היום הזה הוא היום שבו זה יקרה,
אם רק אפתח את העיניים ואראה.

ברביעי כתבתי שכשהלב ישן, הכול תקוע.
כשהוא ער, אני מאיר, אני חי.
שמחה קטנה מדליקה אותי,
חוסר אונים מכבה אותי.
אני חייב לבחור, ולו במבט אחד.
אני שקוע בעצבות,
חושב על מה שאין, ולא רואה את מה שיש.
כוח ניתן לי, ואני מבזבז אותו שוב ושוב.

אחר כך הבנתי שאני זורה לרוח,
מאבד את הכול, ממוקד בחסרונות,
ולא יודע איך להתחיל למלא.
חי את הכאב עד תם,
ולא מצליח לקום ממנו.
אבל אני יודע, האור החוזר תלוי רק בי.
אם אסתכל באור, הוא יחזור,
ויחיה אותי מחדש.
אם אסתכל בחושך, תחזור העלטה,
ואז הבנתי שכשאני מתבונן בטוב,
אני משנה את התדר.
אבל זה דורש אנרגיה,
וזה מאבק יומיומי,
לבחור באור על פני החושך.
אני מבקש כוח להשתנות,
להחיות את עצמי, להאיר,
להוציא את עצמי מהחושך.
אלוהים, תן לי כוח.

וכשפגשתי אותך אני רואה,
שאת מנסה לעזור לי,
לחדש אותי, לשפץ אותי.
אבל אני מתבלבל,
טועה בפיענוח הרמזים.
והלב שוב מסתובב,
כמו נוצה בלי כיוון.
אני רודף אחרי מה שלא נועד לי,
נשאר בלולאה שחונקת.
רוצה להיוולד מחדש,
אבל לא יודע איך.

אלוהים, אבדו לי הפתקים,
שבהם כתבתי,
רק אחד נשאר לי,
אז אלוהים עזור לי,
אני שוקע,
בתוך העצבות שלי,
בתוך עצמי.
אולי מחר,
אפתח את הלב,
ואגיד לך הכול.
אולי, רק אולי,
אצליח לא לפחד.

לאן שאני מביט,
שם אני שם את הכוח,
אם באור או באפלה,
וזה האור שיחזור בחזרה.
אני רק צריך לבחור,
רק צריך לזכור,
שבתוכי טמון הכוח,
להדליק את האור.


לאן שאני מביט, שם אני שם את הכוח,
וזה האור שיחזור בחזרה.
https://youtu.be/yw8dXkRdTxo