לא שומעים אותי כשאני מדבר,
המלים נופלות אל בין הקירות,
אז אני מדמיין שאני אוויר או גשם,
ונעלם בתוך הסדקים בלילות.

אני הולך באותו הרחוב,
כל יום, אותו המסלול,
המכוניות שחולפות לידי,
לא שמות לב שהלב שלי חלול.

אבל בלב שלי שקט רועם,
וכל מה שלא נאמר צורח בפנים,
לא תמיד רואים על הפנים,
מה עובר על ילד כשהוא לבד בין הצללים.

אמא אומרת: תזהר מאבא,
וגם אומרת אל תציק לו ואל תטריד,
המורה שואלת אם הכל בסדר,
אז אני מחייך, מה עוד אפשר להגיד?

בחלום אני צועק חזק,
והעולם סוף סוף כאילו מקשיב,
אבל כשאני פוקח עיניים,
אני חושב שעדיף להתאבד.

אז אני הולך באותו הרחוב,
כל יום באותו המסלול,
והאנשים שחולפים לידי,
לא שמים לב שהלב שלי חלול.

אז אני הולך באותו הרחוב,
כל יום באותו מסלול,
והאנשים שחולפים לידי,
לא שמים לב שאני עם לב חלול.


אומרת אל תציק לו ואל תטריד,
המורה שואלת אם הכל בסדר, אז אני מחייך, מה עוד אפשר להגיד?
https://youtu.be/rzWJH3kjESM