העיירה הקטנה הייתה נראית שוממה כשרכבתי לתוכה בעצלתיים עם סוס
החווה שלי ולבוש הקאובוי. היו עליי מימייה, אקדח ורובה
ותחמושת. אך ידעתי שהעיירה לא ריקה כמו שהיא נראית, כי הפושטק
המכונה איש האופל מסתתר בה. הגעתי עם סוסי למרכז העיירה, ליד
מסבאה שוממה, נטושה ומוזנחת. רוחות קיץ חמות העלו אבק לבן מדרך
העפר, ירדתי מסוסי וקשרתי את הסוס ליד שוקת-מים שהייתה ליד
המסבאה. אז פניתי אנה ואנה כסוקר את המקום, נעמדתי באמצע הדרך
בפישוק, מבליט את האשכים למען יראו וייראו, ויריתי יריה אחת
באוויר כלפי השמיים שהשמיעה אוושת צרחה בכל העיירה.

"איש האופל," קראתי, "אני יודע שאתה כאן, ואני האקדוחן הכי
קטלני במערב. ותנחש מה? אני הולך לירות לך בתחת השמן שלך."
לפתע האיש צץ מאחורי מבנה וקרא "הנה אני, הנה אני". "לא,"
אמרתי, "אתה מתחבא ואני אמצא אותך". "אבל אני כאן," הוא קרא.
"שתוק," קראתי אליו, "ככה לא משחקים, אתה מתחבא." "טוב, אני
מתחבא," הוא אמר באכזבה והלך בעצלתיים להתחבא מאחורי מבנה. "כך
טוב יותר," קראתי, "אני אמצא אותך ואירה לך בטוסיק".

נשמע קול מהבקתה לידי. "אתה כאן, איש האופל?" קראתי וניגשתי
לבקתה עם אקדח שלוף. "אבל אתה ראית אותי מתחבא כאן" הוא קרא
מ-עבר למבנה בהמשך הדרך. "לא ראיתי דבר, בטח אתה רועד מ-פחד
בתוך הבקתה," קראתי, "אתה בבקתה, איש האופל?" "איך אני יכול
להיות בבקתה אם אני כאן," הוא קרא בקינה. "כי אתה לא כאן, אתה
שם." "אני שם? אבל אני רוצה להיות כאן". נכנסתי בזהירות לבקתה
וסרקתי אותה. שום דבר מלבד חביות בירה מטפטפות ומכונה גדולה
ומשונה. נראה כי זו מזקקת אלכוהול נטושה. "אנחנו מייצרים גם
גלידה," נשמע קול, הבטתי וראיתי חתול. "חתול מדבר?" התפלאתי
בקול. "אני יכול גם לנבוח," אמר החתול. יצאתי מהמזקקה וקראתי
אי-שם לעבר איש האופל - "לא מצאתי אותך בבקתה, אך אמצא אותך."
"כי אני לא בבקתה," קרא איש האופל. "אז איפה אתה?" שאלתי
בפליאה. "ממש כאן". הבטתי אל הקול מאחוריי, והיישר אל לוע רובה
מכוון אליי לבין העיניים. "נראה שזו סוף הדרך שלך, אקדוחן,"
הוא אמר וגיחך בפניו המכוערים. בעטתי לו בביצים. "אחחח...
אחחחח... בנזומנייק, זה כואב." הוא התקפל בכאבים על דרך העפר
הלבנה. שלפתי את האקדח באדישות ויריתי לו כדור אחד בתחת. "זה
על כל הפעמים שמשכת לי בצמות וקשקשת על הציורים שלי," אמרתי
ושחררתי את הסוס, ורכבתי הלאה, הלאה משם.