מוטל על הבר, אל תיקחו אותי מכאן, שותה עוד ועוד, כי המסיבה
נגמרה וכל החברים עזבו לעשות דברים אחרים. "זה מזג-אוויר
פרווה," צועק הזמר, "שיהיה חם, שיהיה קר, רק לא הבינוניות
הזאת." "'שתוק ותשיר," צועק לו מישהו והזמר מביט עליו נדהם,
"לשתוק או לשיר? לא הבנתי. רוצה לדבר על זה בחוץ?" איזה זמר
חמום-מוח, לו רק יכולתי לשיר בעצמי, אבל גרוני ניחר ובקולי
מיתר אחד קרוע. "תעשו לי מסיבת יום-הולדת, כי אני צמאה," צועקת
מיקה עבת הבשר והחמודה, וקריאות "כוסית על חשבוני למיקה"
נשמעות מ-כל פינה. ומיקה שוב מסמיקה ומתרגשת מחדש עד כמה
הגברים אוהבים אותה. המלצר ניגש למיקה בחופזה עם מגש עמוס
משקאות, ומיקה מביטה במשקאות בהתרגשות וממלמלת שוב ושוב -
"הייתי מזדיינת עם כולכם, באמת, תודה, תודה רבה לכם." והאיש על
הבר ששמו ברמן מחלק משקאות בחינם, "זה מהקירח עם החליפה," הוא
מצביע לדלת היציאה והכניסה, אך הדלת כבר נסגרת מהאדם שנשאר
בחוץ, ועולים ניחושים אם זה המתאגרף לשעבר ששותה פה קבוע ונפל
לסמים קשים. וקול הגשם בחוץ ואנחנו ברכבת, רק שלא ייפלו נוסעים
כמו שאני מוטל על הבר.