New Stage - Go To Main Page


אני פוסעת ברחובות הבוערים,
עורי סופג את החום המתכתי של הזמן,
והמילים - הן נושרות ממני כמו עלים שנאבקו ברוח.
אישה אני, גוף נושא זיכרונות של קרבות שנשכחו, על בטוח.

מילים שנקברו עמוק בתוך אדמת ההווה.
אוחזת בלב שנשבר, אך מתעקש לפעום,
שותה את רסיסי השמש שנחתכים בזגוגית עיניי.
הרוח הפועמת, הדופק המסרב לחדול מלהלום

האם יש מקום שבו הזמן חדל להיות אויב?
האם קולנו יישמע מעבר לקירות האבק?
אני ממשיכה לכתוב, חורזת כבלים משוחררים,
מכל הלב מתעקשת להיות - להיות מכל הלב.

האוויר טווה לי צלקות של תקווה,
בתוך הרחובות בהם הזמן נמס כמו שעווה.
האם נשארה בי ממנה די להאיר החשכה?
או שמילותיי רק רוחות אבודות בשדה אדמה?

בין אצבעותי נולדים קווים של מרחק,
סיפורים שלא סופרו, שתיקה שלא נזמנה.
אני מחפשת את הדופק שמתחת לאבן,
את קולו של הלב שעדיין מסרב לשתוק.

ואם השמש תלך ותיפול אל אופק ישן,
האם נזכה שוב לראות את יומה הלבן?
או שאנו רק חולמים באבק הזמן,
רוקדים בין הצללים של מה שאבד ונשאר.

שלכם, מחלת פפשינקר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/4/25 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מחלת פפשינקר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה