מתוך דברים שכתב חברי לדרך משה חסדאי

אנחנו כולנו לכודים כל כך באגו,
ברכוז עצמי גבוה, במסך.
בהתמכרויות לבריחה מנוכחות,
עסוקים כל כך ברכבת הרים משלנו.
עד שאנחנו בכלל לא מבחינים באנשים.

מקומות, דברים, איתותים של אלוהים,
האם בכלל נבחין בהם?
האם נבחין בדולפין שהתיישב לידינו,
או בנחש שכרוך על עקבנו,
האם נבחין בכלל?

האם נבחין בכלל שמשהו רע,
נכנס למרחב שלנו?
האם נבחין שאדם בא לשבת לידינו,
חיי בקרבתנו,
האם נבחין בזה?

האם נבחין? האם נבחין?
כשדולפין התיישב לידינו.
האם נבחין? האם נבחין?
במה שטוב או רע לחיים.

האישה שלנו או האיש שלה,
או בכלל בן אדם שבא אלינו.
האם שמים לב אליו,
או שהוא נשאר שקוף,
האם בכלל נבחין?

שואל אם בכלל יש לנו שאלות,
על עצמנו, על החיים.
או שאולי אנחנו בכלל לא נוכחים,
בחיים,
האם הבחנו?
האם חיינו?

האם נבחין? האם נבחין?
כשדולפין התיישב לידינו.
האם נבחין? האם נבחין?
במה שטוב או רע לחיים.

האם הבחנו?
כשדולפין התיישב לידינו.
במה שטוב או רע לחיים.


בן אדם שבא אלינו, האם שמים לב אליו,
או שהוא נשאר שקוף?
https://youtu.be/953b1rbt4Zc