תן לי בבקשה
אמת, עוז ותשוקה, בחסד המתוק
שלא אפול לתהום, בחלום
כי הסולם יעמוד, גם ברוח וסער
ובניסים נסתרים, אשוב להאמין

אני צופה בנדידת הציפורים, הפרפרים
כבר שנים
עפים ממקום למקום
ורק אני נטועה בשורשיי
בחיי
לא זזה
מקובעת וקשה
תן לי את האומץ לנדוד
לצמוח
גם במחשבותיי
וללבוש צורה חדשה

אין זה משנה מה אנשים חושבים עליך
חיי בגדול
בנאמנות לליבך
נשמתי מהדהדת
בכמיהה
אנחנו חומר מתכלה בנזקי הזמן
והגביע הקדוש הוא נשמתך
(היא ממשיכה)

במקום שבו השקט מדבר
אני מאזינה לקולות הלב
הזמן כמו נהר, זורם מבלי לבקש רשות
מראה של נדידה, אי שם באופק
באלכימיה מכושפת
הליבה מאיימת לגדול

אני יושבת על סף הזמן
מקשיבה לרחשי הנשמה
הכמוסים בים של חול אינסופי ואותיות
מראה של נדידה, אי שם באופק
פותח לי דלתות
וציפורים שחורגות מסוד החיים
נותנות לי פתח להימלט

תן לי אמת, עוז ותשוקה
בבקשה
בחסד המתוק
שלא אפול לתהום, בחלום המבהיל
כי הסולם יעמוד, גם ברוח
גם בסער
ובשמים נסתרים, אשוב להרגיש