עבר עלי לילה נורא,
שוב לילה שאין לו סוף,
אלפי תקתוקי שעון.
שוב שעות על גבי שעות
שכבתי במיטה וציפיתי,
כל כך ציפיתי.

שרק תפנה אלי את פניה,
שתסובב את הפנים ותשלח יד,
שרק תלטף את פני.
במשך שנים אני מצפה,
אני מכיר כל מילימטר מהגב שלה,
כמעט עשרים שנה אני מחכה.

לגילוי קטן של אהבה,
לקרן אור בתוך כל השחור הזה.
לא מדובר על לקחת ממנה משהו,
סתם איזה סימן
שיראה שהיא יודעת
שאני שם.

שנים שאני מסתובב
עם המנטרה הזו בראש,
מנטרה שלא עוזרת להפיג
את השממה הגדולה,
צחיחות האבדון
של הבדידות שיש בתוך הביחד.

אל תצפה - לא תתאכזב,
אל תצפה.
ואני מצפה כבר שנים,
לא תתאכזב.
ואני כן.
כל כך הרבה זמן.