כשהכול מתפרק ונופל לרסיסים
מתגלים הגיבורים בין הצללים
צולל אל הכאב ואל הסבל מבלי לברוח
מתבודד, רק אני ואלוהים, מתבונן ושואל בלי לשכוח
עיניים פוגשות בי, זרות או קרובות
מחפש לי סימן בין אלפי הבעות
מחייך בחזרה, אוסף חסדים קטנים
יד מושטת מתוך מבטים שותקים

אני הולך לאיבוד, אבל זה שיטתי
מרחף בין שמשות, נעלם, אין אף אחד איתי
משוטט בין הרחובות, בין האין והיש
רונין בודד, בלי יעד, חיות או אש
מרגיש רחוק ממנה, מנותק שוב מהילדים
בין הלילה לבוקר, בשקט שבין הצללים
מחפש תשובה במחברת שבה אני כותב
בין הבית שאין לי לדרכים שאוהב

אני הולך לאיבוד, אבל זה שיטתי
מרחף בין שמשות, נעלם, אין אף אחד איתי
משוטט בין הרחובות, בין האין והיש
רונין בודד, בלי יעד, חיות או אש

רוחי לוחשת לי על דרך אחרת
על חופש שאין בו עול או מטרה
אבל ליבי נמשך לחום שהיה ואיננו
למלים שלא נאמרו, לתקווה שנשארה
בין סידקי המציאות מרגיש נווד ונודד
בערנות אני בודק ובעצמי לא בוגד
האם להיות לבד זו ברכה או קללה
האם בדרך זו אחזור אל עצמי ואמצע הקלה?

אבדק בציציות כשהלילה יחלוף, ויעלה האור
האם הליכה בלי כוון היא ללא תכלית?
האם עלי לחזר?
עם רגליים עייפות ועם לב שמבין
בעוצמה מגלה את הסוד שממתין
בין כוכבים לבין מנורת רחוב ישנה
ובין הצללים, בלתי נראה, אני לוחש בכוונה
ואני כותב "את האור לא אנ'לא נוטש"

אני הולך לאיבוד, אבל זה שיטתי
מרחף בין שמשות, נעלם, אין אף אחד איתי
משוטט בין הרחובות, בין האין והיש
רונין בודד, בלי יעד, חיות או אש

אני הולך לאבוד, אבל זה שיטתי
מרחף בין שמשות, נעלם, אין אף אחד איתי
משוטט בין הרחובות, בין האין והיש
רונין בודד, בלי יעד, חיות או אש

מתוך דברים שכתב לי חברי לדרך משה חסדאי
בערנות אני בודק ובעצמי לא בוגד האם להיות לבד זו ברכה או
קללה.
https://youtu.be/O3dPLr2Uats