|
הָיָה זֶה יוֹם עֲנָנִי בִּמְיֻוחָד
בֹּקֶר קַר
מַצַּב הָרוּחַ הִשְׁתַּנָּה לְאַלְתָּר
בְּאֹפֶן נִיכָּר
עִם הַיָּד עַל הַלֵּב
וֶאֱמֶת בַּפֶּה
יֵשׁ לַחֲזֹר וְלוֹמַר
לָשׁוּב לְשַׁנֵּן
אֵין כָּל תְּלוּת
כָּל הַתְנָיָה
בֵּין מַצַּב הָרוּחַ
לְמַנַּח הֶעָנָן
לְמֶזֶג הָאֲוִויר
לְכִוּוּן הַזְּמַן
לְכֹּוחַ הַכְּבִידָה-
אֵין עוֹד כּוֹחַ
לַשֶּׁמֶשׁ-
אֵין כְּלָל הַשְׁפָּעָה
הַכֹּול נִתְלָה וְנִקְשַׁר
לְאַקְלִים הַפְּנִים
לַאֲווִירַת הַגּוּף
לַתַּחֲזִית לְמָחָר
מַצַּב רוּחַ רַע
מְיֻתָּר, מְיֻתָּר
מַצַּב רוּחַ עָכוּר
מַמָּשׁ לֹא קָשׁוּר |
|
|
משורר ברגע של
השראה זה כמו
איש שמחרבן-
משקיע מאמץ
ואנרגיה,
בסוף יוצא לו
חרא.
גחלילית חולפת
ברגע של
הערכה עצמית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.