לפעמים זה כבד, כמו גלים בסופה.
המחשבות לא עוצרות, אין רגע שלווה.
בין הרעש לשקט אני מחפש ת'תשובות.
האם להישאר, או פשוט כאן לא להיות?

אני בוחר לשמור עלי, גם כשזה לא קל.
לשים את הגבול כדי שלא יכאב עוד יותר.
זו לא בריחה, רק מרחב לנשימה.
והלב שלי זקוק להרגיש נחמה.

רואה את הדרך, ועכשיו היא ברורה.
ויודע בלב, שהאמת בי טמונה.
לפעמים לוותר זה בעצם לבחור.
לא בכל קרב חייבים לנצח, לגבור.

הזמן לא עוצר, ואני משתנה.
הפחד שבי כבר פחות משתלט.
לומד לאהב גם את מה שחסר.
מקשיב ללב, והוא שפועם ואומר...

אני בוחר לשמור עלי, גם אם לי לא קל.
לשים גבול שלא יכאב לי מחר.
לא בריחה, רק קצת נחמה.
כי הלב שלי זקוק למרחב, לנשימה.

אז אני כאן לבד עם עצמי, בלי חרטה.
יודע שבחרתי בדרך אמתית ונכונה.
אולי זה יכאב, אבל גם זה יעבור.
כי סוף סוף למדתי איך לא לעצור.

שם גבול חדש כדי שלא יכאב עוד יותר.
לכן אני חוזר ומסביר, חוזר ואומר.
שאני זקוק לקצת נחמה.
אני ממש חייב עוד מרחב נשימה.