אני מצמצמת את קיומי
עטופה בזוהר החלומי
נלחמת על חיי
ונגאלת מייסוריי
מתמלא החור שבלב
ניצוצות של אור גולשים
ממיסים את הכאב

אהבתו האינסופית של האל
היא מטה קסמים פועל
הוא ולא אחר
את בעיותנו פותר

בן לו היה לנו
והיה הוא דומה לנו
גבר עשוי פלדה
נשמה טהורה
איש עבודה
איש משקיען
אך עלמה נשגבת
היה פוגש
ומיופיה מתפעל
בנפשו היה סובל
כי מנוחה לא מוצא
עם הבריות מסתבך
ובוכה היה לאימו
על מר גורלו
שהורישה לו אותו,
לתורת האלכימיה ולאלוהים
היה פונה בצערו
ומנסה לרפא נפשו,
ואני שואלת את עצמי
האם גורל כזה הייתי רוצה לבני?