אֲנִי אוֹרֵב לָךְ לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
צָעַדְתִּי לְכָאן בְּמִשְׁעוֹלֵי נַפְשֵׁךְ,
זָחַלְתִּי בִּמְחִלּוֹת לִבֵּךְ,
עַד אֵלָיִךְ,

לַמָּקוֹם הַזֶּה. הַמְּסֻמָּן בְּמַפּוֹת
כְּמֻשְׁלָם, לְהַמְתִּין לָךְ כְּטֶרֶף.
הַכֹּול טָעוּן וְדָרוּךְ, וְהָעֵינַייִם
נְעוּלוֹת עַל הַמִּקּוּם הַמְּשֹׁעָר,

אֲנִי אוֹרֵב לָךְ לִפְנֵי הַזְּרִיחָה.
עִם שַׁחַר וַדַּאי תּוֹפִיעִי,
הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֵינֵךְ נִמְצֵאת כָּאן.
לְאָן תּוּכְלִי בִּכְלָל לְהִסְתַּלֵּק?

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֶתְקַפֵּל, נִשְׁמָעִים רַחֲשֵׁי לִבֵּךְ.
אֲנִי נָחוּשׁ, כֻּלִּי עָש-וּי הֶדֶק מַתֶּכֶת דַּק,
מְדַמְיֵין אֵיךְ לִבֵּךְ יְפֻלַּח כְּשֶׁאֲנַסֶּה
לֹא לִפְגֹּעַ בָּךְ,

כְּשֶׁאַתְּ מוֹפִיעָה
יֵשׁ לִי מַעֲצוֹר.
פָּנַיִךְ כִּפְנֵי הַשֵּׁם,
וְלֹא יָדַעְתִּי שֵׁם.