את כמו תמונה דו מימדית עבורי, ללא עומק,
יש לך גובה, יש לך רוחב, וזהו,
לא שאני לא רואה אותך בתלת ממד,
פשוט בגלל שאת לא מסכימה שאתקרב אלייך,
שאחבוק את כתפייך, שאחזיק את ראשך בין ידיי.
אז את שטוחה לי, כמו נייר.

גם אין לך ריח, אני לא יכול לשייך אותך לשום דבר,
אני תמיד עומד מרחוק, יושב מרחוק,
לא מורשה להתקרב אלייך, לחוות אותך יותר,
נראה לי שזה אחד הדברים שהכי קשה לי איתם,
הגלות הזו שנכפתה עלי, לעולם לא לדעת או להרגיש.
ברור לי שהלב שלי עובד על ניוטרל.

אז אין לי מושג למה אני עושה את זה לעצמי,
למה אני ממשיך להשאר במעגלים שבהם את נמצאת,
ואפלו שאלו מעגלים שרחוקים ממך, מהלב שלך,
אני מוכן לקבל את זה שמעט זה גם טוב,
אבל מצד האמת זה צורב לי בלב.
וחוץ מרע זה לא מביא לי כלום.

יש לך עולם שלם שאותו את מקדישה,
רק לאלו שהם באמת יקירייך, אלו שאת אוהבת באמת,
אני לא שייך אליהם, לא רצוי או מוכר שם,
גם לא מזכיר לך עד כמה זה חסר לי,
עד כמה את חסרה לי, לא מושגת, רחוקה.
אין פרספקטיבה, את דו מימדית.

אז בחוסר אונים מוחלט אני מנסה להשכיח אותך ממני,
זה לא ממש עובד, ואני לא ממש מצליח,
ואת תמונה דו ממדית בתוך הראש שלי,
וחסרים לי כל כך הרבה פרטים שיגרמו לי להרגיש שלם,
אז אני מוסר הכול לאלוהים, רק הוא יכול לעזור, רק הוא יכול
לעזור.
פליז אלוהים, תעקור אותה ממני.

מוסר הכול לאלוהים, רק הוא יכול לעזור, רק הוא יכול לעקור,
את מה שאני מרגיש אלייך, בינתיים הוא מתרגל אותי דרכך,
להרגיש חוסר אונים, להרגיש חסר כל כך,
מתרגל אותי באהבה, מתרגל אותי באכזבה,
מחכה לי בסבלנות שאשוב אליו במאה אחוז, שארצה רק בו.
ועדיין עכשיו אני רוצה רק בך.

אז בחוסר אונים מוחלט אני מנסה להשכיח אותך ממני,
זה לא ממש עובד, ואני לא ממש מצליח,
ואת תמונה דו ממדית בתוך הראש שלי,
וחסרים לי כל כך הרבה פרטים שיגרמו לי להרגיש שלם,
לא מושגת, רחוקה, ואת תמונה דו ממדית בתוך הראש שלי,
וחסרים לי כל כך הרבה פרטים שיגרמו לי להרגיש שלם.

אז אני מוסר הכול לאלוהים, רק הוא יכול לעזור, רק הוא יכול
לעקור,
את מה שאני מרגיש אלייך.