אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹמָה בִּשְׁבִילֵךְ,
אָמַרְתִּי לָךְ כְּאִלּוּ
מִישֶׁהִי לֹא נִתְּצָה אוֹתִי לְאַלְפֵי לְבֵנִים.

אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת חוֹמָה,
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. כְּאִלּוּ
לֹא ש-ַמְתִּי לֵב שֶׁהַמְּרִירוּת וְהַכַּעַס
הָפְכוּ אוֹתָן לְלִבְנוֹת חַבָּלָה.

אַתָּה יָכוֹל לִחְיוֹת?
הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי, הִתְחַנְּנָה, כְּאִלּוּ
לֹא הִיא שֶׁחִבְּרָה אוֹתָן בִּפְתִיל
עָש-וּי מֵחֲלוֹמוֹת מְנֻפָּצִים.

אֲנִי יָכוֹל
לָשֶׁבֶת כָּאן שָׁעוֹת עִם הַיָּד שֶׁלִּי בְּתוֹךְ
הַשּ-ִמְלָה שֶׁלָּךְ,
וּלְהַקְשִׁיב לָךְ. כְּאִלּוּ כָּל הַמִּלִּים שֶׁאַתְּ
לוֹחֶשֶׁת
לֹא נִבְלָעוֹת בְּהֵדִים שֶׁל פִּיצוּצִים.

אַתְּ,
אַחַת אַתְּ לִי.
וְאִם תֹּאמְרִי: אֲנִי הַמָּווֶת,
אַחַת הִיא לִי
לֵילֵךְ עִמָּךְ.