בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל יַלְדוּתִי
הָיְתָה כִּבְשָה תַּמָּה, שְׁמָהּ שְׁחוּמָה, שֶׁפָּעֲתָה
בְּלִי סוֹף וְהָיוּ תַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁהֵטִילוּ בֵּיצִים.
זוֹכֶרֶת אוֹתִי שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
מְשַחֶקֶת עִם שְׁחוּמָה וְלִטּוּפִים בְּלִי סוֹף
הָיוּ מְנַת חֶלְקָהּ. יַלְדוּת שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים
וּמִשְחָקִים כְּמוֹ "חָמֵשׁ אֲבָנִים" הָיוּ חֲוָיוֹתַי
וְכֶלֶב פוינטר בְּשֵׁם "יַעַד".
חָלְפָה בַּסָּךְ יַלְדוּת יָפָה עִם שָׁמַיִם תְּכֵלֶת
תָּמִים וּבָרִים וְיַלְדָּה קְטַנָּה אַחַת שֶׁאוֹהֶבֶת
וָאדִיּוֹת וּבַעֲלֵי חַיִּים.