כן, היה יום רגיל היום,
הכול התרוקן
שירי שנות השישים,
של אנשים שכבר מתים,
ומסווים את החרמנות שלהם ברומנטיקה
ואני צריך דברים -
ואין לי
ומי שבא - שותק
גם לי אין הרבה מה לומר,
חוץ מזה שיפסיקו לאכול כדי שאוכל לעשן
אין לי מה לתפוס את היד שלה בשדרה הרחבה,
כשכולם מסתכלים
אני לא ציפור ללא כיוון
אני האיש המעשן שיושב על צמרת העץ.
- תשאל אותם אם יש להם בעיה
- סליחה, חבר'ה, יש לכם בעיה?
- אנחנו? לא,
אין לנו שום בעיה
- אתם בטוחים?
- עכשיו כשאתה מדבר,
אנחנו חושבים שאתה הבעיה שלנו
- מה אתה אומר? דחיל רבק...
בוא, בוא, אני אזיין אותך בתחת.
הברכה כבר לא שורה?
נגמרו המזלות?
אל תיפול ברוחך
המשך בדרכך
והמזל יאיר עליך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.