שוב אני בין קודש לחול, שוכב במיטה נלחם כנגד סרט כחול,
כשכל הגוף שלי דרוך ואני מחכה, שיניח לי כבר ויתרפא,
יחזור לממדיו הרגילים, ויפסיק להציק לי כבר כמה רגעים,
שוב ערב והיא בפתח, ואני מחכה לצאת מהמתח,
כשהגוף הנגוף שלי דורש את שלו, ואני חוזר ואומר לו לא ולא.

בין חול לקודש, ואני כולי אש,
לא מתיר לעצמי, לא מתייאש,
עוד רגע וזה יעבור, ואני אשאר נקי כגבור.

כבר כמה זמן שמחלום התעוררתי, שבו ללא מחסום ממך הסתנורתי,
ובו את כל הקווים חציתי, ונתתי דרור למה שרציתי,
ופסעתי את המרחק שבין שני הכיסאות, וזה הרי לא יכול לקרות,
והושטתי יד והצמדתי אותך אלי, ממלמל לעצמי אולי ואולי, ואולי,
ושם נענית לי בחלום,  ואני הוזה שהגעתי עד הלום.

ואז זה היכה בי וכואב לי הראש, שלא רק את ליבך אני רוצה
לכבוש,
שאני גם משתוקק לגופך, בחלום דוחק וחופן ועוד רגע מתחרפן,
ועוד רגע מתחרפן, ונגרר לראות את פניך שמחות, במגע הזה שלא
יכול להיות,
ושם ידעתי להיות מספיק זהיר, כי הקצב עלה ונהיה מהיר,
כבר זמן מה שאני מתאפק, אבל כשאת מתרפה גם אני מתפרק.

בין חול לקודש, ואני כולי אש,
לא מתיר לעצמי, לא מתייאש,
עוד רגע וזה יעבור, ואני אשאר נקי כגבור.

ואז מהחלום אני מתעורר, כופה על עיני מוחי מלהתעוור,
לא להמשיך כשאני ער במקסם השווא, וזה בדיוק הזמן להיאבק
עכשיו,
לא להשתובב בשובבים, לא לגלוש גם במציאות לאהבה ותענוגים,
אחרי הכול יש לי הרבה רגש בלב, אז מה אם הגוף שלי דואב וכואב,
אני לא שוכח את כל הטוב שאת נותנת לי, ועכשיו די מתבייש
בעצמי.

אז ככל שעוברות להן הדקות, ואני כבר מחכה להתרפות,
מהנטל הזה שמכריח אותי ואני כנגדו נלחם, כי זה בדיוק הזמן
להיות חכם,
והלוואי שהכול היה שונה, והכול היה אפשרי אבל אני לא בונה,
כי ברורים לי הגבולות, מה יכול ומה לא יכול להיות,
זה לא מציאותי להיות אתך, רק דמיון תעתוע לרצות אותך.

בין חול לקודש, ואני כולי אש,
לא מתיר לעצמי, לא מתייאש,
עוד רגע וזה יעבור, ואני אשאר נקי כגבור.

וואלה הכול דמיונות,
הכול דמיונות.