אין פה אף אחד מלבדנו, אני מתפלל,
בבקשה קח את הדבר הזה ממני.

שוב מתעורר לתוך חרדה,
דפיקות לב מהירות,
הראש כואב והכתפיים תפוסות,
שרירי הלסת תפוסים,
כנראה שחרקתי שיניים.

אני מסתכל בשעון,
רואה שעכשיו רק אחת בלילה,
כל הגוף כואב, ככה סתם,
ללא סיבה, אני מרגיש לחוץ,
כאילו וכל העולם רודף אותי.

תירגע, תירגע, אני אומר לעצמי,
וזה עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה,
תנשום, תנשום, תנסה להירדם שוב,
וברור לי שאני לא אצליח,
והנשימות הופכות להיות יותר מהירות.

ודפיקות ליבי, וטיקטוקי השעון,
עושים תחרות, מי יותר מהיר,
אלוהים רק אתה יכול לעזור,
אין פה אף אחד מלבדנו, אני מתפלל,
בבקשה קח את הדבר הזה ממני.

והזמן שעובר, כי כבר עוד מעט בוקר,
רק מחדד את הלחץ,
כי עוד מעט כל העולם יתעורר,
ואני בכלל גמור מעייפות,
ולא בא לי לראות אף אחד.

ועוברות ככה כמה שעות, בהן
כל הזמן מתפלל, אני כל הזמן מבקש,
אלוהים רק אתה יכול לעזור,
אין פה אף אחד מלבדנו, אני מתפלל,
בבקשה קח את הדבר הזה ממני.

אין פה אף אחד מלבדנו, אני מתפלל,
בבקשה קח את הדבר הזה ממני.